היד שמנענעת את העריסה. 

מטרת ההתפתחות הראשונה בחיינו היא לבנות בסיס של אמון
,ולשם כך עלינו ללמוד שאפשר לבטוח באחרים-באמא, באבא
ובעולם שסביבנו.
האמון הבסיסי הוא תחושה של שלמות עמוקה. אם אנחנו יכולים
לסמוך על העולם-נוכל ללמוד לסמוך גם על עצמנו.
לסמוך על עצמך פירושו לסמוך על כוחותייך הנפשיים,על תפישת
המציאות שלך, על הרגשות והמאווים שלך.

ילדים לומדים מהו אמון כאשר הם יכולים לתת אמון בהוריהם,
אם האב ואם הם אנשים יציבים ועקביים,הסומכים על עצמם,
יחוש הילד אמון כלפיהם וילמד להאמין בעצמו.
כל ילד זקוק לאהבה ללא תנאי-לפחות בהתחלה.
עייני ההורים או המטפלים בו הן מראה שבה נשקפת דמותו של הילד,
ללא מראה זו וללא יחס ביקורתי , הוא אינו יכול לדעת מי הוא.
אנו זקוקים לפרצוף-במראה שמשקף את חלקי הווייתנו. אנו צריכים
לדעת שאנו חשובים, שמתייחסים אלינו ברצינות ושאוהבים ומקבלים
אותנו כפי שאנחנו.
הילד צריך לדעת ,שאפשר לסמוך על אהבת המבוגרים שמטפלים בו.
הילד הוא זקוק מטבעו ולא מתוך בחירה, צרכיו הם תלותיים, כלומר-
כדי לחזק את תחושת ה"אני" הפנימי של הילד הוא זקוק לאחרים על כן,
יש חשיבות רבה לבחירת הדמות הדומיננטית שמטפלת בילד בשנות
חייו הראשונות.

מטפלת משפחתון או מעון המספקים לילד חום, בטחון ואהבה ללא תנאי
תחזק את תחושת הביטחון וה"אני" העצמי של הילד .
הילד יגדל להיות בוגר המאמין בעצמו וביכולותיו,יהיה נאמן לעצמו ולחברה הסובבת אותו.
רבים ההורים כיום שרושמים את הילד למסגרת על בסיס של נוחות(מיקום נוח,שעות,הסעות וכו')
על ההורים להפעיל את שיקול דעתם בבחירת המעון,הגן או המטפלת ולחשוב היטב מי היד שמנענעת את העריסה של הילד שלהם.