ישיבה

אני מספר לכם את הסיפור הזה לא מתחילתו, אלא מעיצומו, כלומר למן השלב שבו כבר הסתמנו כמה תובנות, אולם אני עוד לא ידעתי בדיוק מה הן.

לפני שאכנס לפרטים, שמרביתם לגמרי מיותרים, אני חייב בהסבר למהותה, או תכליתה של הישיבה, כי היא לא הייתה סתם ישיבה אל מן ההתחלה, אלא סוג של ישיבה מכוננת, שאדם עושה רק עם עצמו בנסיבות מאוד מיוחדות, כמו לפני שהוא תוקע לעצמו קליע HOLLOW PIONT, בפיו, או עם הוא מתקשה להכניס לשם חפצים מוזרים, לרקה הימנית שלו, למרות שזה הרבה פחות נוח.

בבוקר הזה, פלוס מינוס באמצע שנתי השישים ושלוש במספר, החלטתי לבחון שאלה שמציקה לי די הרבה שנים, השאלה הכי אניגמאטית בחוויה שלי זמן רב, לפיה אני מנסה לבדוק למה יש כזה פער בין מה שאני מכיר בי לבין המסקנות מן ההכרות הזאת של "האחרים" שחיי מתנהלים במקביל לחיים שלהם או משיקים בו.

כמובן, בגלל שמדובר בישיבה מכוננת, (למרות שאני מכיר לא מעט קולגות נשיות שיטענו בתוקף כי ישיבה לצרכי איפור חשובה ומכריעה לא פחות), הקדשתי כמה דקות של טרום-חשיבה על גבול ההזיה, (כמו זו שאני מגלגל עם עצמי במיטה, לפני שנצברת בי כמות האנרגיה הנחוצה לכדי להיפרד ממנעמיה, [אגב, לא מדובר בסתם מיטה, אלא במוצר איכותי ביותר, המצויד במזרון וויסקו-ג'ל, עוביו של החומר הפעיל כ - 12 סנטימטרים שלמים, (הסטנדרד הוא כשליש מזה), מטעמי קמצנות של היצרנים כמובן, ולכן את שלי, יצרו עבורי בהזמנה מיוחדת], כדי להתחיל בעוד יום, שקרוב לוודאי יהיה מאוד דומה לזה שקדם לו.

ע"פ התוכנית , הישיבה אל מול הראי צריכה להיות צעד הפתיחה של מסע הרבה יותר ארוך באודיסיאה האישית שלי.

אז זה התחיל כך:

ראשית, כי זה מזכיר קצת את ההתנהלות של דוריאן גריי, שבעליו, אוסקר וויילד סבל מלא מעט סימפטומים שנפלו בחלקי גם כן, (לא שום דבר שקשור לארון או אוחובסקי).

למרות שהמוטיבציות של דוריאן גריי, בעיקרן אינן רלוונטיות עבורי, בעקבות גילי המופלג, (לא נכון, כי במובנים רבים, עליית מפלס תוחלת החיים והכפלתו מעת שוויילד כתב את הספר, שינו באופן מהותי את מועדי המשברים השונים שעוברים עלינו במשך השנים על אף שבאופן מהותי, המשברים עצמם נשארו אותם משברים), כך שזה אולי בכל זאת רלוונטי.

באופן זה אני עדיין יכול למכור את נשמתי בעסקה סיבובית כלשהי, על אף שמחירה, עקב השימוש הקודם, לא משהו.

וכך זה התחיל.

הסתכלתי בפרצוף שהסתכל בי, אולם לא ממש עלה בידי להתרכז בפרטיו, אפילו לא בהבעה ואו בחלק מן המכלול שיש בו סוג של רמז על בעליו, בעת שהבחנתי בניד של תנועה באזור הכתף שלי.

הדבר התיישב על כתף שמאל, רגליים תלויות במקביל , מטופפות קלות על עצם הבריח, בידיו החזיק כף עץ ענקית, בהתאמה למכנסי השף וסגין לבן מעליו שהסתיר את חלקו העליון של המכנס. לראשו, מתחת לכובע השף השקוף, שתי קרניים מתעקלות, כך שלמרות תחפושת השף, אי אפשר היה לטעות בו.

פניו היו ורודות אדומות, כצבע הלובסטר בעת, שנשלק מסיר המים הרותחים, קצת לפני שבוצקים עליו את רוטב השמנת.

ההרהורים האלה גרמו לי בעיקר ליירר, במקום לתהות למעשיו של היצור הזה, סמוך לאוזן שמאל שלי, זו שבה אני עדיין שומע לא רע.

כיף? הוא שאל אותי, כאילו כבר נפגשנו.

כיף מה?, אנחנו מכירים, או, שאתה מבת-ים?

קצת נימוס ידידי, את השליחות שלי אי אפשר להתחיל סתם כך.

שליחות, כלומר אתה רק השליח, כי לפי התחפושת חשבתי שאתה הדבר עצמו, או שמא טעיתי?

שליח מטעם עצמי, קונספט די אפקטיבי, וגם הדבר עצמו, כלומר סוג של חוויה הוליסטית.

אום, זה מסובך, אתה יכול להסביר קצת.

אין צורך ידידי, הנה ההצעה שבשבילה באתי:

ומה היא?

עשר שנים מחייך, האם תיתן לי?

הי, אתה אצלי על הכתף, אתה בטוח שזה הכתובת, עשר שנים, אין מצב, ומי שלא תהיה, לא נעים לי למכור לך את מה שאין לי.

הספקנות הזאת שלך. כל חייך לא האמנת במובן מאליו, בעיקר אם זה היה קשור אליך.

איך אתה יודע.

השאלה לא במקומה, אני יודע וזהו. כן או לא, יש לי היום עוד כמה קליינטים.

אגב, לפני שניכנס לגופו של עניין, למה אתה זקוק לבקש בכלל, חשבתי שאתה מן המפקיעים, בא ולוקח.

טעות רווחת ידידי, זה רק ההוא מלמעלה. אני צריך לעמול בשביל כל אחד וכל יום, ותאמין לי שזה קריעת תחת. הזקן לא מוותר בקלות על מה שיש לו.

ובכל זאת?

יש כמה משתנים שעובדים לטובתי, הוא השמין ואיבד מוטיבציה, העוזרים שלו מושחתים, אין בעיה להשיג את מה שאני צריך, ואם השנים, טיפחתי קצת קשרים, אתה יודע.

האם לא אמרת שאתה קורע את התחת?

אז אמרתי.

ציפיתי שאצלכם העניינים קצת יותר מסודרים, אתה יודע, כל הדימויים האלה של העופרת הרותחת אצלך, והשלווה והכוסיות אצל הזקן למעלה.

שמע, השיחה שלנו מתארכת, אולם אם כבר נכנסנו לזה, אשחרר רמז, זה יותר דומה לבית זונות אצלו, ואילו אצלי זה מזכיר קמפוס אקדמי.

אם כך, אז הצדק עם המוסלמים, זיונים זה מה שהולך שם?!

בוא לא נכנס לפרטים, אולם בגדול זה כך, למרות שהגזימו עם המספרים, הדמיון המזרחי, הגיע הזמן לעדכן את הקולגות לפני המעשה, שידעו שזה לא שבעים אלא הרבה פחות, והאיכויות גם לא משו.

ומה אתנו, היהודים, העם הנבחר וכאלה.

בולשיט ידידי, והאמת שהוא כועס עליכם אלף על ההמצאה הזאת, אם לא הייתם אידיוטים גמורים הייתם כבר מזמן מבינים את הרמז.

רמז, למה הכוונה.

שתי גלויות, גירושים ופוגרומים, חיסול ממוקד לפני שבעים שנה, מונגולואיד היה מבין, ואתם כאילו כלום, המנגינה נמשכת.

אוהום, בנקודה הזאת אני מסכים אתך לגמרי.

זה בדיוק העניין, לכן אני אצלך.

כלומר.

שמע, זה מסובך, וחלק ממה שאומר הוא חסוי לגמרי. יש גם סיכוי יותר מטוב שתחשוב שהתחרפנתי, אולם המטלה הכי חשובה שלי בעת הזאת, זה להציל אתכם מהשמדה סופית וטוטאלית.

כיחחח, (גיחכתי), באמת, הרי אתה מעוניין בדיוק בהפך.

לא, אתה לא מבין, הזקן מעוניין בשקט תעשייתי ואילו אני בבלגן, ולשם העניין הזה, אתם נחוצים לי.

כלומר זה בהפוך על הפוך, למה לא ניסית את הגמד מטהרן, אילו קנית אותו, הייתה סוגר עניין וזהו.

אתה צודק ידידי, אולם האיש אידיאליסט, לא הלך לי איתו, למרות שניסיתי.

לא מאמין, גמד ומכוער, היית מציע לו פרצוף של בן אדם ועוד 30 סנטימטר.

הצעתי לו יותר, האיש נאמן לזקן, לא מוכן לשמוע כלום, השחתתי עליו מאות שעות לשוא, הייתי קרוב להתפטר, אבל הזקן שכנע אותי להשאר, אין לו כוח לבנות קונספציות חדשות, מה גם, העסק עובד לא רע, למרות שלדעתי לפחות, אפשר היה לשפר כמה דברים, אבל אמרתי לך, אין לו מוטיבציה יותר, הוא בקושי עושה את התחזוקה המינימאלית כדי שהעניינים לא יקרסו, וזהו.

כלומר הוא האיש של הזקן, וואו, אתה בטוח?

כבר אמרתי לך ידידי, חשבתי שאצלך לא אצטרך לחזור על כל רעיון פעמיים, אוף, אתם היהודים, מרוב ספקנות, אפילו את הדברים הכי פשוטים לא מסוגלים לקלוט, אם זה נוגד את הציפיות ואת ההיגיון המחורבן שלכם.

טוב, נניח שהסכמתי?!

תקבל עוד 10 שנים ותראה בזה בונוס.

כלומר בלי זה יש לי עשר וזהו?

באו לא נכנס לפרטים, זה מידע חסוי והפנקסים שלי מעודכנים לעשר שנים קדימה.

10 שנים, זה לא הרבה, חשבתי שלשניכם יש קצת יותר פרספקטיבה.

פרספקטיבה אולי, אבל מי רוצה להשתמש בה, גם כך העוזרים שלי קורסים בפתרון הקונפליקטים שהזקן הטמיע במערכת.

חשבתי שאתה מעוניין בקונפליקטים.

טעית ידידי, זה ממש לא כך. יש אבחנה ברורה בין בלגן שאני אוהב, לבין קונפליקטים. הבלגן משמח אותי ואילו הקונפליקטים מכבידים מאוד, כי צריך למצוא פתרונות אד הוק, ואת כל המניפולאטורים הטובים, הוא לקח לעצמו, לי השאיר רק את סוקרטס וכאלה, ואלה, במקום למצוא פתרונות, לא מפסיקים להתווכח, אוף, כמה הייתי רוצה להעיף את רובם לגן העדן.

רובם?

כן, תראה, יש כמה נחמדים בינם, קח למשל את איינשטיין, הוא לא מפסיק לצבוט לכוסיות החדשות שמגיעות אלנו, בתחת, (הוא גיחך), ואלה, חלקן צדקניות, בעיקר מן המחזורים האחרונים, מאיימות כל הזמן לתבוע אותי ואותו אצל הזקן, ואני על תנאי כבר פעמיים.

לא אמרת שהוא צריך אותך, אז למה לדאוג בעצם?

צריך, אבל מה עם התנאים, אתה יודע שבסופו של דבר, הוא עדיין בעל הבית.

כן התנאים, על זה אל תספר לי. אז אם אני מסכים, מה קורה בעצם?

אתה מצטרף לצוות וממתין להוראות, בסוף העשר שנים, אתה מוזמן לדיון, אם הצדקת את הציפיות שתלינו בך, אפשר שנעניק לך בונוס של עוד עשר שנים, משוחרר מכל מחויבות, לנו או לזקן, אלא אם תבחר להשתעבד בכל זאת.

זה קצת בעייתי, ההמתנה משגעת אותי, ועוד לטבולה רסה, אני מניח שרשום בפנקס שאני קצת כפייתי, וחידושים ומסתורין ממש לא בשבילנו. אני זקוק לעוד מידע.

ראה, בגדול, הסברתי לך, אני בעד בלגן ונגד קונפליקטים, ובפרופיל שקיבלתי עליך, אתה יצרן בלגן מן הטובים שיש.

אני, בלגן? כלומר, אני אמנם בלגן, אבל זה ביני לביני, ביום יום אני שומר חוק, ואפילו טיפוס די אתי.

כתוב לי כאן שאתה גם אינטליגנטי, אני הולך לסרס את הפרופיילר הזה שלי, השאלות שלך לא ממש בתיאום עם יכולות כאלה. מה הקשר בין בלגן לאתיקה, אתה כמו סוקרטס, הוא מתעקש על הקונספט הזה 25 מאות, ולא מוכן לזוז מילימטר.

ראה מה עוללת לחברת טויוטה למשל, רק קנית רכב שלהם, והחברה קרסה תוך חודש, אתה לא מזהה את הדפוס, בכל אשר תלך, הרס ובלגן, וזה לגמרי ברור שאינך מודע לזה, כי זה כשרון שהאחרון להבחין בו זה אתה ומעט הדומים לך, ותאמין לי, אתה בקבוצה נבחרת.

כלומר בעצם אני לא צריך לעשות דבר, זה קורה ממילא?

פחות או יותר זה הרעיון, הנה תובנה חכמה, אולי הפרופיילר שלי יודע משהו בכל זאת.

שמע, לא יתכן שבשביל זה הגעת אלי, חייב להיות מניע נסתר, אחרת זה לא הגיוני לגמרי.

הוממממם, נשבר לי מכל הספקנים, תהיות, חשבון נפש, שאלות מעמיקות על משמעות הקיום, כולכם יוצאים לי מכל החורים, שכחת מה היה קודם.

אתה מתכוון לחשבון נפש?

כן, אלא שבניגוד אליך, אני יודע את הסוף גם כן.

והוא.

אתה אצלי ואשתך עושה ניקיון יסודי מאוד, עם הרבה אקונומיקה וכאלה.

(בשלב הזה הבחנתי ב- SMITH & WATTSON 38 מגנום מונח לפני, פטיש דרוך, מוכן לירי).

אוי ווי, אז אתה הצלתה אותי בעצם?

המינוח בלתי הולם, אני לא מציל איש, עשית לך INTERVENTION, מסיבות לגמרי אנוכיות שפרטתי קודם.

הרמתי את המבט, הוא עדיין על הכתף, אולם דמותו היטשטשה ונמוגה והתמזגה בהשתקפויות בראי.