בחירת בן זוג לפי האימאגו - מה גורם לנו להתאהב 

בחירת בן הזוג היא לא מודעת גם אם אנחנו חושבים שבחרנו את בן הזוג בגלל שהוא או היא חתיכים, חכמים, מוכשרים, יציבים, אחראים, רציניים, מצחיקים, אפשר לסמוך עליהם, ועוד סיבות למיניהן.

אנחנו בוחרים את בן הזוג שלנו כדי לרפא את פצעי ילדותנו. זהו דבר שרבים לא יודעים אותו ולא מודעים לו וכתוצאה מזה, כשמתחילים מאבקי הכוח והמריבות בין בני זוג, במקום להבין מה עומד מאחורי זה, מה המקורות של הסכסוך והקונפליקט הזוגי ומאיפה הם נובעים, חלק מהזוגות ממהרים, לעיתים, לפרק את הקשר הזוגי ומתגרשים. אחרים ממשיכים לחיות ביחד בתוך תסכול רב. אם הם לא יבינו את מניעי הבחירה שלהם שמקורה בחסכים שלהם ובפצעי הילדות שלהם, לא מן הנמנע, שכשהם יבחרו שוב בן זוג לחיים משותפים, גם אם זה יראה להם שונה הפעם, הם עלולים למצוא את עצמם בדיוק באותו מקום עם אותה גברת בשינוי אדרת.

הדברים מבוססים על גישת האימגו,.שפותחה לטיפול זוגי ע"י  ד"ר הארוויל הנדריקס מארה"ב שכתב גם כמה ספרים בנושא כמו "לבסוף מוצאים אהבה " או "לשמור על האהבה הזו" .

לכולנו יש דימוי (אימג' הוא האימגו ) או תמונה במוח איך אנחנו צריכים לקבל אהבה וביטחון . התמונה הזו נוצרה עוד בילדות שלנו ומבוססת על ההורים שלנו או אלה שגידלו אותנו או אלה שהיו משמעותיים בחיינו, כמו סבא וסבתא, דודים, מורים, ועוד. אנחנו מחפשים מישהו שיהיה תואם ההורים שלנו.

ההתאהבות היא למעשה, הבחירה של הילד הפצוע שבתוכנו שבוחר את מה שהוא מכיר, את תואם הוריו כדי לקבל ביטחון ואהבה. כשהלא מודע נתקל בבן הזוג שדומה ותואם את דמות ההורים, הגוף מתחיל להפריש הורמונים, שנקראים פניל אתיל אמין, והם יוצרים תחושה של כמו תחת השפעת סם, וגורמים למשיכה ולהתאהבות בבן הזוג.

זה ה'קליק' שכולם מחפשים להרגיש. אז מרגישים את כל הפרפרים בבטן, מחסירים פעימה, הכול נפלא ומושלם, יש תחושה של אושר, התרוממות רוח ושלימות. הכול נראה נהדר. יש תשוקה, אנרגיה, מחוות גופניות, כינויי חיבה, פינוקים, חיזורים ובילויים. בני הזוג רוצים להיות ביחד בכל רגע, יש הרגשה שמכירים מאז ועולם והם מרגישים ביטחון מלא. הם מסונוורים ולא רואים בכלל את התכונות השליליות של בן הזוג., לא רואים שום דבר חוץ מבן הזוג שנראה מושלם, (לא סתם אומרים שהאהבה עיוורת).

מיד רואים כשמישהו מאוהב. הוא מסתובב שמח, מאושר וטוב לבב עם חיוך מרוח על הפנים שלו גם כשלא נראית סיבה גלויה לעין.

רק כשמתחילה המחויבות לקשר ולנישואין וקיים הביטחון בקשר, השפעת הסם מתפוגגת ומתחילים לראות את בן הזוג כמו שהוא. ההתאהבות הזו מתפקידה ליצור את הקשר וכשהוא כבר קיים ויש מחויבות לקשר הזוגי, ההתאהבות דועכת. כמה מאכזב, נכון? כולנו היינו מוכנים להסתובב כמו זומבים כל הזמן מרוב אהבה.

אז מה הבעיה? למה זה כך?  למה אי אפשר להמשיך את ההתאהבות הראשונית הזו?

ההתאהבות הרומנטית היא בעצם פנטזיה ילדותית לסיפוק ומילוי כל הצרכים שלנו. כשמתחילה המחויבות לחיים משותפים ולנישואין, האשליה מתחילה להתנפץ.

תחשבו על זה רגע, איך אדם אחד יכול לספק לנו את כל מחסורנו, המאוויים שלנו וכל המשאלות והציפיות שלנו? כשחושבים על זה בהיגיון, זה לא נראה מציאותי כי יש לבן הזוג גם חיים משל עצמו, רצונות וצרכים משלו והוא לא יכול לעמוד לרשותנו ולמלא במדויק אחר כל מבוקשנו באופן ובזמן כפי שאנחנו צריכים.

לכן, ברור שמי שמנהל אותנו בזמן ההתאהבות זה הילד הפנימי שבתוכנו, שלרוב, אנחנו לא מודעים לו, שמבקש דרך בן הזוג את המענה והריפוי של הצרכים שלנו שלא מולאו בילדות ע"י ההורים שלנו.

ההורים שלנו או הדמויות המשמעותיות האחרות בחיינו כילדים, אינם מושלמים וגם ההורים הכי טובים  לא יכלו לתת לנו תמיד את המענה לו היינו זקוקים, בזמן ובאופן המדויק שהיינו צריכים אותו. לפעמים הם חולים, עסוקים, נעדרים, פוחדים, יש להם את הקשיים והבעיות שלהם. אפילו הורה לא קיים, שנפטר, יכול ליצור כאב ופצע אצל הילד.

כל צורך שלא סופק באופן קבוע יצר פצע וכאב אצל הילד וכדי להמשיך לשרוד נוצר אצלו באופן לא מודע דפוס הגנה שהוא כמו חליפת הישרדות שבאה להגן עליו מפני הכאב וכדי להמשיך לקבל ביטחון ואהבה. חליפת ההישרדות הזו הולכת איתנו לבגרות ולזוגיות.

כשאנחנו בוחרים בן זוג המשאלה הלא מודעת שלנו היא שהוא ירפא את פצעי הילדות שלנו ויתקן את מה שהיה קשה וכואב לנו בילדות.

אלא מה? היות ואנחנו בוחרים את בן הזוג לפי תמונת הורינו, על יתרונותיהם ועל חסרונותיהם, (זה לא אומר אחד לאחד שבת הזוג תהיה דומה לאימא ובן הזוג לאבא אלא לפי התכונות שלהם) נבחר בן זוג שיעשה בדיוק את אותו הדבר, גם נקבל ממנו אהבה אך גם ניפצע שוב באותה הצורה בדיוק.

כשזה קורה מופעלת שוב חליפת ההישרדות, ואז אנחנו או תוקפים את בן הזוג או בורחים ממנו, וכך נוצר מאבק כוח בין בני הזוג, על כל המריבות והוויכוחים, הסכסוכים שיש בין בני הזוג. בני הזוג חושבים אז שהם טעו בבחירה, ומתגרשים או חיים ביחד בתסכול רב.

הבחירה הלא מודעת בבן זוג מורכבת מדבר נוסף.  בילדות שלנו למדנו שכדי לקבל אהבה וביטחון אנחנו צריכים להתנהג כפי שמצפים מאיתנו ולכן, דיכאנו חלק מהחלקים שבתוכנו שנחשבו "לא בסדר" ו"לא ראויים" בעיני ההורים שלנו. החלקים האלו נכנסים עמוק עמוק לתוך המרתף הפנימי שלנו וכאילו "שכחנו" מהם.  אבל היות ואנחנו שואפים לחיות כאנשים שלמים על כל המהות שלנו ועם כל החלקים שלנו, אנחנו בוחרים בן זוג שהוא מומחה בחלקים שדיכאנו בעצמנו והחבאנו אותם ואצלו הם מפותחים מאד.

לדוגמא, ילד שהגיע מהגן ובוכה לאבא שלו שמיכלי לקחה לו את האוטו. האבא בתגובה כועס עליו ואומר לו "מה אתה בוכה כמו תינוקת?" ושהוא היה צריך לקחת לה את האוטו בחזרה. אם באופן קבוע, אביו לא יקבל את התסכול והבכי של בנו ויכעס עליו או יזלזל בבכי שלו כי זה לא גברי, הילד יבין שלבטא רגש או לבכות זה לא ראוי בעיני האבא והוא צריך להיות כל הזמן גיבור וחזק.  הוא יפסיק לבטא רגשות והחלק הרגשי יכנס למרתף הפנימי שלו ללא שימוש. אך עם הזמן כשהוא יגדל , הוא ירגיש שהוא חסום רגשית וזה יפריע לו בחיים שלו, במיוחד ביחסים שלו עם אנשים. ילד זה, כשיגדל, יבחר בבת זוג שאין לה שום בעיה לבטא רגשות, רגישה, שבוכה בקלות מכל דבר ותרצה לנהל איתו שיחות נפש.

בדרך כלל אלו החלקים ההפוכים לנו והמשלימים אותנו, למה? כי כך יש לנו תחושה שאנחנו שלמים אבל זו רק אשליה של שלמות כי החלקים האלה לא באמת מבוטאים על ידינו אלא רק על ידי בן הזוג. יתירה מזאת, אנחנו מצפים, באופן לא מודע, שבן הזוג יעזור לנו להוציא אותם מנבכי המרתף שלנו. לדוגמא, אם אנחנו אנשים מופנמים וסגורים נחפש אנשים מוחצנים, חברותיים ופתוחים, אם אנחנו מחושבים ושקולים כל הזמן נחפש אנשים ספונטניים, זורמים והרפתקנים, או אם אנחנו אנשים רציונליים ומעשיים נבחר מישהו שמבטא את הרגשות שלו בקלות.

בן הזוג נבחר כמו תוכנית ריפוי על מנת להחזיר לעצמנו את החלקים האבודים שלנו וע"י כך את השלמות הטבעית שהייתה לנו כשנולדנו עוד לפני שנפצענו.

הלא מודע שלנו אומר לנו לבחור את בן הזוג שיש לו את אותם חלקים שהחבאנו בתוכנו ולא פיתחנו אותם בעצמנו, שהם בד"כ ההיפך משלנו, כתהליך ריפוי להחזיר לנו את עצמנו בשלמות, כי זו השאיפה שלנו במהותנו.

בהתחלת הקשר זה מאד נוח ויש תחושה של שלמות, כי בן הזוג משלים את מה שחסר בתוכנו, אבל די מהר מה שהיה נוח ומתאים מאד בהתחלה יהפוך לנושא של ויכוחים ומריבות בהמשך כי מאד קשה לחיות עם אדם שונה מאד וההיפך מאיתנו ובמיוחד כשהוא נוגע במקומות הכואבים המודחקים שבתוכנו.

תנסו להיזכר מה מצא חן בעיניכם בבני זוגכם ועכשיו שימו לב על מה אתם רבים איתם. תראו שמה שמצא חן בעיניכם כל כך בתחילת הקשר כשהתאהבתם אחד בשני, הוא בדיוק הדבר שמעצבן ומכעיס אתכם כל כך בהמשך החיים המשותפים.

למעשה, כאילו "שכרנו" את בן הזוג למשימה כלשהי (שאגב, הוא לא יודע עליה בכלל, הרי הוא מאוהב). "שכרנו" אותו כדי לרפא את פצעי הילדות שלנו אך כשהוא עושה את מלאכתו נאמנה, אנחנו כועסים עליו ונאבקים בו כי זה קשור לחלקים האסורים והכואבים שלנו, שלמדנו שהם אסורים ו"לא בסדר" בתוכנו.  הבחירה בו היא אומנם בעייתית, שעושה לנו סיוט לא קטן,  אך הנכונה ביותר, כי רק כשעולה הפצע הכואב ניתן לטפל בו ולרפא אותו.

דוגמא לכך הם אריק וגילה ( שמות בדויים ), שניהם בתחילת שנות ה-30 לחייהם, נשואים 5 שנים ולהם ארבעה ילדים והם מתגוררים במושב, סמוך להורי הבעל . זוג חמוד, שניהם אינטליגנטיים, נעימים ואוהבים אחד את השני ומסורים למשפחתם הגרעינית. גילה לא עובדת ומתמסרת לגידול הילדים, אריק עובד בעסק המשפחתי, עם אביו ואחיו, הוא המקצועי ביותר מביניהם. שניהם עסוקים מאד בכל המטלות והמשימות היומיומיות ואין להם זמן לעצמם . כשהם כבר מסיימים בשעות הערב את התפקידים שלהם עם הילדים והבית, הם עייפים ורצוצים מידי מכדי להקדיש זמן אחד לשני. נראה שהמשפחה עומדת בראש סדר העדיפויות שלהם כערך עליון, גם אם זה בא על חשבון הצרכים והרצונות האישיים שלהם וגם על חשבון הזוגיות שלהם.

אריק גדל בבית מרובה ילדים ולמרות הטיפול של אמו שהתמסרה לגידול הילדים ואביו שהקדיש את מרב זמנו לעסק ולפרנסת המשפחה, לא היה מישהו שביטא הערכה ליכולותיו, מישהו שעודד אותו ללמוד ולהגיע להישגים משל עצמו. למרות כוונותיה הטובות של המשפחה, הדאגה והאחריות, היה חשוב לה להשאיר את כל הילדים קרוב אליה, תלויים בה ותחת השפעתה. משפחה מסוג זה יצרה תלות סימביוטית אחד בשני ואינה משחררת את בניה לחייהם הנפרדים והעצמאיים כאנשים בוגרים, בעלי חופש בחירה, רצונות וצרכים משלהם, שצריכים לצאת ולבנות את חייהם בנפרד. חלק מילדי המשפחה הצליחו יותר להתרחק ולבנות את חייהם באופן נפרד ועצמאי וחלק פחות, כמו אריק.

מגיל צעיר אריק לא האמין ביכולותיו ובכישוריו, וויתר לעצמו ועל עצמו בכך שוויתר על לימודים שהתקשה בהם וחי בתחושת החמצה ופספוס גדולים עד היום, על כך שאין לו אפילו תעודת בגרות. מגיל צעיר הוא ידע שציפיות המשפחה ממנו שיכנס לעסק המשפחתי ויעזור לקדם אותו ולכן, היות ורצה לרצות את הוריו, הוא לא הרשה לעצמו לממש את רצונותיו הנפרדים והאינדיבידואליים כמו ללמוד לימודים גבוהים בתחומו ולהתמקצע.

למרות היותו בעל משפחה משלו, כל החלטותיו, האישיות והמשפחתיות וניהול המשק הכלכלי של ביתו תלוי בעסק ובאביו המנהל אותו. כל החלטה כלכלית גדולה שהוא וגילה רוצים לקבל, כמו רכישת דירה או אוטו גדול שישמש את המשפחה הגדולה שלו, תלויה באישור של האבא ובהסכמתו במיוחד אם יש לזה השפעה על העסק מבחינה כלכלית.

אריק מפחד להביע את רצונותיו וצרכיו מול אביו, מתנהל בפסיביות ובהבלגה, מרגיש תלות גדולה, חוסר אונים, חוסר ביטחון, חלש וקטן.  גילה כועסת עליו שהם כבני זוג תלויים כמו ילדים קטנים בהחלטותיהם במשפחה של בעלה ומנסה לדרבן אותו ולעודד אותו לעמוד מול אביו אך ללא הצלחה, למרות שהוא מסכים לדעתה.

גילה מצידה גדלה כבת יחידה למשפחה שעלתה לארץ כשהייתה ילדה קטנה. הוריה התגרשו כשגילה הייתה בת חודש ואביה נשאר מאחור כשהיא, אמה וסבתה עלו לארץ.  אביה התחתן מחדש ולא שמר במשך שנים על קשר איתה. גילה נשארה לחיות עם אמה וסבתה. חייה היו קשים מנשוא, אמה סבלה שנים רבות מבעיות נפשיות קשות שהקשו עליה לתפקד כאם. גם סבתה - לא עמדו לה הכוחות לטפל בה ואף ספגה את כל כעסיה ותוקפנותה של גילה כלפיה, אך בעיקר היא סבלה כעולה חדשה מהתעללויות קשות מהילדים בביה"ס. גילה דרשה לעבור לבי"ס אחר ואח"כ לפנימייה. למעשה, מגיל צעיר גילה התחילה כבר לתפקד באופן עצמאי כי היא הבינה שאין לה משפחה שתדאג לה והיא יכולה לסמוך רק על עצמה. בפנימייה היא סיימה 12 שנ"ל עם תעודת בגרות.

באמצעות הפנימייה סודרה לה משפחה שאירחה אותה בשבתות וחגים. לאט ובהדרגה נוצר קשר קרוב עם המשפחה וילדיה ולמעשה, היא הפכה להיות המשפחה שלה עד היום למרות שהיא לא אומצה רשמית.

עכשיו כבר אפשר להבין את הבחירה שלהם כבני זוג: גילה שבאה ממשפחה מפורקת ונאלצה מגיל צעיר לדאוג לעצמה באופן עצמאי בחרה באריק שיספק לה משפחה בטוחה וקבועה. היא בחרה בו כי הוא יודע בדיוק מה זה התמסרות למשפחה ולא עוזב אותה אפילו כשהוא כבר גדול ובוגר. הוא מומחה למשפחה דואגת ומעורבת, השומרת על קשרים קרובים אפילו יתר על המידה עד כדי תלות ואינה נותנת לחבריה חופש להתרחק לעצמאותם ולגדול כאנשים בוגרים. אריק גדל על ברכי הערך שמשפחה היא ערך עליון ויש לשמור על המסגרת המשפחתית בכל מחיר, גם אם יש צורך בהקרבת הצרכים האישיים וזה בדיוק מה שגילה הייתה צריכה כמענה לחסר העצום שלה בצרכי הקיום הבסיסיים שלה במשפחה יציבה, קבועה, שדואגת ואחראית ומעניקה ביטחון ואהבה. 

אריק מצידו בחר בגילה כי היא מומחית לעצמאות ולחופש, אחת שיודעת לדאוג לעצמה ולעמוד על שלה, דבר שאצלו היכולת הזו לא מפותחת בכלל. גילה מאד מעריכה את אריק ויכולותיו ורואה איך הוא מבזבז את חייו רק למען העסק והמשפחה ( אפילו משכורת מסודרת וקבועה הוא לא קיבל במשך שנים עד שהיא התערבה ודרשה שינוי ) היא ראתה בצער ובכאב איך אריק מקריב את עצמו ולא מפתח ומממש את כל הפוטנציאל הטמון בו. וזה בדיוק מה שאריק צריך, פיתוח היכולות העצמאיות שלו כבוגר, חיזוק האמון שלו בעצמו ובכוחות שלו ומימוש כל הפוטנציאל שיש בו . מן הסתם, אלו יהיו נקודות החיכוך והסכסוך שהם יריבו עליהם.

לסיום, הסכסוך והמריבות בין בני זוג הם לא ביטוי לחוסר האהבה שביניהם או על חוסר התאמה אלא ההיפך. הם מהווים אחד לשני סוג של אולטרא סאונד, המזהה את פצעי הילדות שלהם הזקוקים למענה ולריפוי.  לכן, אין צורך למהר לרוץ לרבנות.

הדרך היעילה והמקרבת ביותר כדי להתמודד עם הקונפליקטים הזוגיים היא להישאר בתוך המרחב הזוגי מתוך סקרנות ורצון אמיתיים לגלות את הכאב שמסתתר מאחורי הביקורת, ההאשמות והתלונות של בן הזוג. להבין איך זה מתקשר לעולם שלו מהילדות.

אחרי שתנשמו עמוק ותכילו את התסכול של עצמכם ואת התגובה המיידית האוטומטית שעולה בכם על מנת להתגונן מפני ההאשמות, תשאלו אותו מה זה מזכיר לו מהילדות.

עולם שלם יתגלה בפניכם שיבהיר לכם בצורה מופלאה את הקשר בין המריבה בהווה עם בן הזוג לבין כאביו ופצעי ילדותו של בן זוגכם. בשלב הזה כבר תוכלו לגלות אמפטיה לכאב של בן זוגכם, הבנה, ואפילו יכול לעלות בכם הרצון להקל עליו מהכאב שלו.

דרך זו רק מעמיקה את הקשר ויוצרת הרבה קרבה ואינטימיות, מרחב יחסים חם, רך ובטוח. זה לא תמיד קל להכיל את התסכול שעולה, אך בהחלט ניתן ללמוד את הדרך איך לבקר בעולמו הפנימי של בן זוגכם ואיך לתת לו את מלוא הנוכחות שלכם. רק תרוויחו מזה! וגם הילדים שלכם!

לקבלת סדרת הטיפים "איך להתאהב מחדש בבן הזוג" לחצו על הקישור.