גניבה או הונאה בכרטיס אשראי- זכויות הצרכן 

מערכת היחסים שבין הלקוח לחברת האשראי (המנפיק) מוסדרת במסגרת חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק האשראי"). במסגרת חוק האשראי מוסדרת חלוקת האחריות במקרה בו מתברר שנעשה "שימוש לרעה" בכרטיס האשראי.

ברמת הכלל, לא אמור הלקוח לשאת בנזק הנובע משימוש לרעה בכרטיס האשראי ובאם חוייב בתשלום, חייבת חברת האשראי להשיב לו את כספו (סעיף 6 א' לחוק האשראי). יחד עם זאת, אין הלקוח עצמו יוצא פטור מכל מעשה. גם כאשר מתברר שנעשה שימוש לרעה שכזה, חייב הלקוח לקחת בחשבון, כי חברת האשראי עלולה להינזק אם הלקוח לא ינקוט באמצעי זהירות ואת אלו חייב הלקוח לנקוט הן טרם אותו שימוש לרעה (למשל בשמירה על כרטיס האשראי והודעה על אובדנו או גניבתו לחברת האשראי) והן לאחר היוודע דבר השימוש לרעה (בעיקר במסירת הודעה לחברת האשראי).

חובת מסירת ההודעה על אובדן או גניבת כרטיס אשראי למנפיק מוסדרת בסעיף 5 לחוק האשראי.

סעיף 6 (א) לחוק האשראי קובע כי במקרה שחוייב לקוח לשלם בגין עסקאות או פעולות שנעשו תוך כדי שימוש לרעה בכרטיס אשראי, חייבת חברת האשראי להשיב ללקוח, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מעשרה ימי עסקים מיום ההודעה של הלקוח את סכום החיוב חוץ מ"קנס" על הודעה מאוחרת.

ה"קנס" קבוע בסעיף 5 (ג) לחוק האשראי ולפיו לקוח שאיחר במתן הודעה לחברת האשראי יחוייב בסכום הנמוך מבין שני אלה:

(1)   סכום קבוע של 75 ש"ח בתוספת של 30 שקלים חדשים לכל יום המהמועד שבו נודע לו על גניבת כרטיס האשראי, על אובדנו או על גניבתו של כרטיס האשראי. למרות זאת, אם מסר הלקוח הודעה בתוך 30 יום ממועד הגניבה או אובדן ?לא ישלם סכום מעל ל-450 ש"ח. אם נודע ללקוח באותו יום שנגנב או אבד הכרטיס, לא יימנה יום זה במניין הימים לעיל.

(2)   סכום העסקאות או הפעולות שבוצעו בפועל.

חוק האשראי מבדיל בין מקרה של אובדן או גניבה של כרטיס האשראי עצמו לבין שימוש לרעה בפרטי כרטיס האשראי. לשם כך נועד סעיף 9 לחוק האשראי אשר מגדיר "עסקה במסמך חסר". "עסקה במסמך חסר" הינה עסקה אשר במסגרתה לא הוצג כרטיס האשראי (כפי שקורה פעמים רבות בהזמנות דרך הטלפון או באינטרנט), או במילים אחרות, מקרים של הונאה בכרטיס אשראי. לפי הוראות סעיף 9, להבדיל מעסקה רגילה בכרטיס אשראי, נקבעה ביחס לעסקה במסמך חסר מגבלת זמן דווקנית יותר של 30 יום, במהלכם חייב הלקוח להתכחש לעסקה, היינו, להודיע לחברה האשראי כי לא הוא ביצע את העסקה.

בפסיקת בית המשפט השלום מיום 21.10.10 קבע כבוד השופט רונן אילן כי:

 "קשה לקבל את התוצאה לפיה כל חריגה מחלון 30 הימים בעסקה ממסמך חסר,  תביא לחיוב מלא של הלקוח בעסקה אותה לא ביצע ותפטור לחלוטין את חברת האשראי. קשה להבין מדוע יורע מצב הלקוח בצורה כה דרמטית בעסקה שלא בצע אך בוצעה כעסקה רגילה" [עמ' 4 לפסק הדין].

באותו מקרה קבע כבוד השופט אילן כי במידה והוכיח הלקוח שימוש לרעה, אף אם מדובר במקרה של עסקה במסמך חסר,  יחול סעיף 5 (ג)(1) לחוק האשראי ולא סעיף 9, הקובע כי הלקוח אמנם אחראי עבור כל יום שחלף מהיום שנודע לו על השימוש לרעה ועד היום שבו הודיע הלקוח לחברת האשראי ("קנס על הודעה מאוחרת"), אך חברת האשראי תפצה את הלקוח בגין ההפרש בין סכום העסקאות הנתבע (העסקאות אותן לא ביצע הלקוח) לבין הקנס, כלומר הלקוח יקבל את הכספים בהם חוייב בשל השימוש לרעה אך בניכוי הקנס, לנוכח העיכוב במסירת ההודעה לנתבעת וזאת גם במקרה של עסקה במסמך חסר.

הלכה זו מצטרפת להלכתו של השופט המנוח עדי אזר בת.א. (ת"א) 127136/00 רוזנבלום משה נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] והיא מהווה אבן דרך נוספת במאבקו של הצרכן נגד הונאות האשראי הנקרות בדרכו ואשר יש לתת עליהן את הדעת ולהסדיר משפטית את הטיפול בהן.