לעשות עצמו מיותר 

פרשת תצווה פותחת בפסוק: "ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" רש"י מסביר המילים  "להעלות נר תמיד" שתהא השלהבת עולה מאליה (עפ"י שבת רא'א) מבהיר הרש"ר הירש תפקיד ה"כהן ההדיוט" במצב של תלות  תמידית ממנו מכאן אזהרה למורים ולתלמידים שישהו אלה אצל אלה בסבלנות ובאורך רוח.

השכלתו של ילד מקטנותו תלויה בהוריו ומוריו, פיתוח מיומנויות אינטלקטואליות ורגשיות אף הן נרכשות כולן מהסביבה  בה מבלה הילד כאשר הסביבה העיקרית ברוב שעות היום הם גן הילדים ביה"ס והבית .

במקרה הטוב,  ילד גדל עם פוטנציאל פנימי. עלינו המבוגרים מוטלת האחריות ללמדו תורה ודעת הרגלים ומידות כדי שכל אלה יופנמו בתוכו של הילד ויהפכו לחלק מתכונותיו.

הרש"ר הירש מלמדנו עיקרון בסיסי וחשוב ביותר בהוראה, יעד חינוכי שתקף מאז התורה ועד ימינו. האדם הכהן צריך להדליק את נר התמיד, שלב ראשון בהדלקה חייב להיעשות ע"י אדם ע"י מישהו מבחוץ אך צריך לדאוג שבהמשך תהיה השלהבת  עולה מאליה . כל יעד חינוכי יש להקנות בדרכים דידקטיות ושונות.עלינו להשתמש בכלים מתאימים בכל דור כדי שהמה יוטבעו בפנימיותו של הילד ויהפכו להרגל. היינו התלמיד לא יהיה תלוי בלימודו "רק" במורה או בהורה. היעד החשוב ביותר  בחינוך- הקניית כלים חינוכיים ערכיים  חברתיים ולימודיים שבהם  יוכל הנער להשתמש גם ללא המורה גם ללא מדליק המשואה. כאשר התלות אינה קיימת הופך הילד לעצמאי מבחינה חשיבתית ומנטאלית ובעיקר נושא על גבו האחריות לכל מעשיו. הפיכתו של הילד לעצמאי מהווה אחד בחשובי היעדים בחינוך.

ה"יצירתיות" הקיימת בעיקר בצעירים יכולה להיות מיטבית רק אם מוחו של הצעיר אינה תלותית , רק כאשר מוחו נתון כולו לעוצמות חשיבותו שלו, היא תפרח לתפארת ביופי, בחן בצבעים ברעשים ובריח נעים, הוא יגיע לכל הסובב אותו. כשם שהזרע בפירות נוצר כמובן, בהשפעת ההורים והסביבה. קיים מצב גנטי קבוע אשר בא ליידי מימוש רק אם הרקע הקרקע והתנאים מאפשרים זאת. והוא אף יגדל מעלה מעלה אם התנאים החיצונים יהיו איתנים ונפלאים.

ברגע שהזרע נפרד מהפרי- הרי הפוטנציאל הגנטי קיים בו , אך הוא יהיה מסוגל להיות מושפע מהסביבה מההשקאה ומהדישון שנוספים לו, והוא יגדל ויפרח היטב. גדילתו של הזרע ברגע שנותק הוא מהפרי הפך הוא לייצור עצמאי כך כל ילד וכל נער, עצמאותו תלויה בנו המורים וההורים , אנו צריכים לחשוב כל הזמן על הקניית כלים חדשים בתהליכים איטיים שיעוגנו היטב , בתוכו של כל נער ברגע מסוים צריך להיות ברור לנו כי הוא הילד הבחור חייב להרים את העוגן ולשייט בעצמו בים הרגוע או הגועש. כדי שהתנועה לא תהייה מקרית סתמית, אלא מכוונת מבחינה חיובית לכיבוש יעדים של חכמה ודעת, לימודים ומנהגים צריך כל הזמן להדליק בו את האש את הנר בכל תכונה שבו ולמצוא את הנתיבים הנכונים שתהא השלהבת עולה מאליה שהילד יוכל לנווט עצמו ללא סיוע מגבוה.

אנו מוצאים לעיתים קרובות תלמידים מצוינים שקדניים מאוד ובעלי חכמה פנימית, אשר בגרותם המצוינת נעלמת לה, והם הופכים לטובים , רגילים, יש אחרים שפיתוח הלמידה העצמית הוחדר לתוכם כל הזמן, הם אומנם לא "מתגלים" בגאונותם אך השלהבת שעולה מאליה חדרה היטב לתוכם כתכונה חשובה, ובגיל מבוגר יותר הם מפעילים תכונה זו אשר מסייעת להם להתגבר על כל חבלי הלמידה העצמית בעולמנו המרתק. הגננות והמורים מגן הילדים דרך בית הספר היסודי וכמובן בעל יסודי, חייבים לשלב בכל שיעור עבודה עצמית, התמודדות עם דילמות שאלות ומשימות בהם התלמיד מתמודד עם טקסט אך בעיקר עם מוחו וחשיבתו.

המורה צריך להיות המנחה העומד בסביבת התלמיד בתחילת חינוכו העצמאי כדי לתמוך לשבח ולעודד גם כאשר יש כשלים. דרך העידוד מהווה מוקד חשוב וחיוני ביותר בהתמודדותו של הנער אל מול אתגרים חדשים כאשר שלהבת עולה מאליה וממלא יעשה עצמו כמיותר מטיל מלוא האחריות כמעט על התלמיד המתמודד חזיתית אל מול כל הבעיות הנוצרות בדרך לכיבוש יעדים.

אסור שהלמידה העצמית תתמקד רק בשיעורי הבית ההופכים לנטל במקום ללימוד מתוך חדווה וגיל כאשר שיעורי הבית יהוו מתודה אותה הם רוכשים במהלך כל לימודיהם בנוכחות המורה הרי הם יתרגלו לחשוב ליצור לבנות להקים ולטפח מבנה חשיבתי רב קומות בעצמם ללא תלות במורה "סוד המוח היהודי" במהלך כל הדורות טופח בעוצמה באהבה ובטכניקות שונות ומגוונות פיתוח מוחו של האדם באמצעות מורה בסיוע הנר המדליק אך ללא תלות.

דרך הלימוד בגמרא אותו אנו חווים בלימודי הדף היומי מבהיר לנו המתודה שנלמדה לפני מאות ואלפי שנים. תרבות של מחלוקת הנובעת משאילת שאלות על כל פיסקה ועל כל רעיון חדשני  "ראש מתיבתא" היה איכותי יותר במקום בו הוא פיתח לימוד עצמאי, במקום בו ניתנה האפשרות לתלמידים לשאול לחקור להתנגד לכל דעה, האופציה הניתנת לכל אחד להביע החשיבה. היינו הלמידה עמוקה וחידודה תלוי בכל ה"שותפים" לדילמות המועלות. תרבות של מחלוקת המבוססת על שאילת שאלות מטפחת היטב לימוד עצמאי כך הפך העם היהודי לדורותיו לעם חכם.

כזכור 20% ממקבלי פרס נובל הם יהודיים הלימוד בישיבה עד היום מטפח היטב דרך דידקטית זו כאשר המורה המלמד נפגש עם תלמידיו לשיעור בן שעה או שעתיים במהלך יום לימודים רוב שעות היום מיועדים ללמידה עצמית ובעיקר ל"למידה בחברותות".

כאשר הרב בחברותא מהווה בר פלוגתא ללמידה היינו חבר הלומד עומק. מקשה על כל רעיון לימודי שאתה מעלה וכך אתה עושה לכל רעיונותיו שלו. שאילת השאלות- טכניקה חשיבתית זו גורמת לחידוד המוח ליצירתיות אדירה, מתודה זו מגבירה את יכולתך שלך את עוצמת החשיבה הטמונה בך במוחך ומביאה את היכולת -הפוטנציאל לידי מימוש.בזמנו כתבתי על עקרונות נוספים הטמונים בדיך הלימוד בחברותא, במהלך רוב שעות היום המוסיפה את פיתוח החכמה התבונה והדעת.

כמו- הלמידה בהליכה בעמידה ולא רק בישיבה. בתנועה של כל אברי הגוף בדיבור בעוצמה ובשילוב מוסיקה בלמידה. תנועות אלו מתגברות את מחזור הדם שבגופנו ומוסיפות חמצן למוח.

שיעור בו רוב הזמן המורה מדבר והתלמידים פאסיביים הרי הם הופכים יותר ויותר תלותיים במטרה אך בעיקר המוח אינו פעיל דיו מבחינת אספקת החמצן ואין כמעט הפעלת היצירתיות הטמונה בראשנו.

ככל שנגביר בהוראה שונה יעילה וחכמה תכונות נוספות כמו אופטימיות ביטחון עצמי דימוי עצמי חיובי אמונה באדם ביכולתו ובכישוריו ככל שנשלב בהוראה כבוד יחס ואהבה עידוד ושיתופיות ותחושת שייכות כן נזכה למיצוי  היכולת הקיימת בכל ילד נפתח בו תכונת לימוד עצמאי אשר הוא מאמין בעצמו ובתכונותיו שלו והתלות במורה ההוראה נמוגה.

דרך זו תאפשר פיתוח הפוטנציאל של הילדים והשינויים יביאו למיצוי יכולתם שלהם. אך מתודה חשובה זו היא עקרונית מאוד לפיתוח  המצוינות -היעד העיקרי לדעתי בדורנו הוא פיתוח היכולת של המצוינות שירקיעו שחקים מעל ומעבר לרמת הכיתה הנלמדת ואך ורק דרך מתודה זו ניתן למצוא את הזמן ואת הנתיבים כדי לפתח את המצוינות הטמונה בילדים. ייתכן כי בדרך זו יגדלו הפערים בין החלשים שיגיעו לבינוניים בין הבינוניים שיגיעו לטוב והטובים שיגיעו למצוינות גבוהה פתיחת פערים ומיצוי יכולתו האמיתית של כל תלמיד הוא היעד האמיתי.