קורס מבוא למתודולוגיה פוליטית: שיעור מס' 9 - לקראת פרדיגמה חדשה
נמרוד נוי
14/2/2011
כשאנו מתרוממים מעל ערימת החומר הרב שאספנו על המערכת הפוליטית בישראל, עולים ומזדקרים כלפי מעלה, בעוצמה רבה ובבהירות גדולה, ארבעה מטה ממצאים המכילים בתוכם את תמצית הדברים, ואלו הם:
•1. במובן המהותי, למעשה אין מתקיימים בישראל חיים פוליטיים של ממש.
•2. היסודות המזינים את התופעה הזו שאנו מכנים בשם 'חולשת המערכת הפוליטית', נושאים יותר אופי תרבותי-חברתי-התנהלותי מאשר הסדרי-מבני-חוקתי (קרי, שינוי השיטה).
•3. השלכנו את הפוליטיקה לחצר האחורית הנטושה והמוזנחת של חיינו.
•4. חסך עצום בחזון פוליטי ובמנהיגות
אשר לאי קיומם של חיים פוליטיים של ממש, אנו מציגים תמונה חמורה הרבה יותר, בה למעשה הפוליטיקה הולאמה על ידי הפוליטיקאים, והמדינה בלעה אותם אל תוככי רחמה החם. שני כשלי יסוד אחראים להיווצרותה של מציאות זו. הראשון שביניהם נגזר מתוקף היותנו שבויים בתפיסה מוטעית, מיס קונספציה, שהתפתחה כאן עם השנים, כי עיסוק בענייני המדינה הוא המעשה הפוליטי לאשורו. הדבר מתבטא בכך שאיננו יודעים להבחין בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה', בבחינת מה שלמדינה למדינה ומה שלפוליטיקה לפוליטיקה. אל החגיגה הזאת מצטרף גם יסוד נוסף והוא ה'מצע הרעיוני'. לא רק שהוא ירד מגדולתו עם תום עידן האידאולוגיות הגדולות בחיינו, ואיבד מזוהרו ומשקלו, אלא שהוא איננו יותר מאשר תכנית עבודה שמקומה נפקד מן ההגדרות האסטרטגיות של המפלגות. רוצים אנו לומר בכך, שמפלגות בעת הזאת אינן יכולות עוד להתגדר באמצעות מצעיהם ועליהם להזדהות על פי קודים חדשים ושפה חדשה. מושג המצע הרעיוני בחיינו הצטמצם איפוא לרשימה ארוכה של דברים העומדים על הפרק בשאלות המדינה השונות, המסווגות על פי שתי קטיגוריות העניין המרכזיות שלנו, והן: השלום והביטחון והחברה והכלכלה. בעצם היותו כזה, המצע הרעיוני התמזג עם 'הגיון המדינה' ונעלם למעשה מחיינו. הכשל השני, שביסוד אי קיומם של חיים פוליטיים של ממש, נובע משליטתם חסרת הגבולות והרסן של הפוליטיקאים הנבחרים שלנו במערכת הפוליטית. עד כדי כך הדבר הוא חמור שנאלצנו להדגיש, כי במצב עניינים זה, תחת המטריה הגדולה והרחבה הזו שאנו מכנים אותה בשם דמוקרטיה, מתקיימים בתוכנו איים הולכים וגדלים של חוסר בחיים דמוקרטיים. הפוליטיקאים נכסו לעצמם את הפוליטיקה ולדידם הם והפוליטיקה חד היא. זוהי רדוקציה סופית כמעט של החיים הפוליטיים במדינה. זו מציאות בה אין מקום לאיש מלבד הפוליטיקאים הנבחרים. ומי שלא יודע אזכיר לו כאן, כי אנחנו הפעילים במפלגות, וגם הציבור הגדול, איננו יותר מאשר קהל שבוי, המתומרן ומתופלל על ידי הפוליטיקאים, שכל תפקידו להוות פלטפורמה של חמורים עליהם הם רוכבים לכנסת ולממשלה.
באשר ליסודות התרבותיים-חברתיים-התנהלותיים בחיינו, מצטיירת כאן תמונה שהיא סיפור אדיר, אשר לנו מאוד מאוד חשוב להדגישו. וזאת משום, שכולנו מזהים את ההפסדים העצומים הנגרמים לנו בגין חולשתה של המערכת הפוליטית, כולנו רואים את המראות ושומעים את הקולות, אך מעטים בקרבנו מבינים מעיין כל זאת בא לנו. ואם אנו רוצים לקום מחר בבוקר ולעשות מעשה איכותי ומשמעותי כלשהו, עלינו לדעת מעיין להתחיל. ככך, אנו סבורים, שהמהלך לשינוי השיטה במדינה בעת הזאת איננו התשובה הנכונה. יותר מכך, רב החשש כי שינוי השיטה רק יחמיר את המצב עוד יותר. זהו מהלך עוקף פוליטיקה המתעלם מחולייה של זו. צר לנו לומר כאן, כי מי שמוביל את המהלך הזה היא אותה קבוצה שלטת במדינה - המורכבת מפוליטיקאים, תקשורת, ואליטות תומכות ממסד - שאיננה מוכנה לקבל על עצמה את האחריות למצב הקשה שנוצר בגין מעשייה ומחדליה. אנו מזהים במהלך זה ניסיון לשמר את הכוח והתגמולים שבידי קבוצה זו ואין בו התמודדות של אמת עם הדברים.
אשר להשלכת הפוליטיקה לחצר האחורית של חיינו, גם כאן התמונה המצטיירת היא עגומה ובלתי מחמיאה. עד כדי כך הדברים נראים לא טוב שנאלצנו להתנסח ולומר, כי המערכת הפוליטית בישראל, על סמלה בנין הכנסת, משולה למצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית, המפזרת פורענות לכל עבר ומייצרת למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים. בפינה אחרת אף התבטאנו, כי המקום היחידי בו אנו מרשים לעצמנו לחשוב ולהתנהג כ'מטומטמים' היא המערכת הפוליטית. זיהינו תופעה בה המערכת הפוליטית נהפכה לשמורת טבע של ילדותינו האישית והלאומית, ומתקיימת בה רמה גבוהה של אינפנטיליות ואנרכיה. שני דברים בולטים במיוחד. הראשון ביניהם הוא, העדרה המוחלט של תשתית מתודולוגית מחשבתית-עיונית-הגותית ומקצועית כלשהי, שעל בסיסה נוכל לפתח מצע פרשני שיסייע לנו בבניית התובנות המושכלות שלנו על חיינו הציבוריים, וייתן בידינו כלים להתמודד באופן ראוי ואיכותי עם הדברים המעסיקים אותנו כאן היום ועכשיו. והדבר השני הוא, קיומו של חור שחור בחיינו הפוליטיים, המתאפיין בהיעדרות מוחלטת של יסודות חוכמת הארגון והניהול בזירת חיינו זו, והתעלמות מחשיבותו ומרכזיותו של ערך ההתנהלות בדורנו. נגענו בכך שהמפלגות, ובמיוחד הפוליטיקאים בקרבן, אפילו אינם מוכנים להתייחס אליהם כארגונים שעליהם לפעול על פי אמות מידה מקובלות. ההסדרים הקיימים בתוכן הם עלובים ביותר, ואין כל סיכוי שמערכת, המתנהלת באופן כל כך בלתי סדיר ובלתי איכותי, תפיק תוצאות טובות כלשהן. כאן ברצוננו להדגיש כי במציאות זו גם הערכים והאידאולוגיות שאנו מרבים לנפנף בהם אינם יותר מאשר כאילו ערכים וכאילו אידאולוגיות. בהעדר תהליכי עבודה וקבלת החלטות איכותיים גם הדיון בשאלות אלו יוצא נפגע.
באשר לחזון ומנהיגות, הלכנו בעניין זה רחוק בניסיון להבין את הדברים. הצבענו על חולשת הדור כתופעה מעצבת המייצרת חברה שמתאפיינת ביכולות טכניות ובשיקול דעת מקומי ואד הוקי, אך חסרה עד מאוד את הגדולה ואת תעוזת הרוח. חברה שאינה מפרגנת ובזה לעיסוק בדברים אלה ולעוסקים בהם. זיהינו בתוכנו אליטה שלטת, שהתעלמה במשך שנים ארוכות מאחריותה לחברה הישראלית, שפרשה רשת סבוכה של קשרים אישיים לאינטרסים מיוחדים ושל קבוצות חלוקה שונות, שאינם מותירים מקום לאיש מלבדם, ומייצרים בתוכנו תהליכים של התנוונות ושקיעה. ברור לנו שבמציאות זו, הזובחת לפרדיגמה הקיימת ומצטיינת בעשיית עוד מאותו הדבר ובשמירה על הקיים, במציאות זו קשה עד מאוד להצמיח מנהיגות ולנהל שיח איכותי בכל נושאי העניין שלנו, כולל ביצירת חזון פוליטי חדש למדינת ישראל. התייחסנו למודל המנהיגות הירוד הקיים בדורנו, וציירנו מציאות עגומה בה נבחרינו אינם יודעים אפילו להתמודד אם אתגרים אסטרטגיים ברמת המערכת הפוליטית ועם שאלות היסוד והאמת שלה. הם אינם קוראים נכון את המצב, אינם מזהים את עוצמת חומרתו ואינם מתרוממים לגודל העשייה והאחריות הנדרשים. ככך, שאלנו את עצמו, מי תוקע לידינו שהם יצליחו לפתע להשיט את הספינה הזאת הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. מדינת ישראל זקוקה כיום למנהיגות מכוננת שתתמודד עם שאלות היסוד שלנו ואת זאת לא רואים באופק.
קווי מתאר לפרדיגמה חדשה
• 1. פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים הוא המפתח ליצירת מציאות פוליטית חדשה בתוכנו. זהו מושג-על, המכיל בתוכו את כל הדברים שיאפשרו לנו לנהל את חיינו הציבוריים באופן מושכל, איכותי וראוי יותר. ללא עוצמה דמוקרטית לא נוכל לייצר בתוכנו הסכמות לאומיות רחבות ולעצב כראוי את רעיונותינו ודרכי פעולותינו, שיאפשרו לנו להתמודד עם אתגרי התקופה והעתיד, ולהבטיח בזאת את חוסנה ובטחונה של המדינה. תחת שנשקוד על בניית עוצמה של חיים דמוקרטיים בתוכנו אנו מתפללים את עצמנו לדעת בדיבורי סרק, המסיתים ומדיחים אותנו משאלות היסוד והאמת שלנו. במקום שנבסס כאן מערכת פוליטית חדשה בעלת פוטנציה ויכולת פעולה וביצוע גדולים, אנו מרוממים את עצמנו בכאילו ערכים ובכאילו אידאולוגיות, ומתעלמים לחלוטין מאמת אחת, האומרת שאדם וחברה מוסריים נמדדים מעל לכל על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם. אנו מאמינים, כי יצירת עוצמה דמוקרטית היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הסימפטום הקשה הזה של חיינו הפוליטיים העכשוויים הנקרא בשם 'אי יציבות השלטון ופגיעה ביכולת המשילות שלו'. המשילות לטעמנו עוברת דרך המפלגות והמערכת הפוליטית. ללא מערכת פוליטית ראויה לשמה גם משילות טובה לא תהיה לנו. לא מקובלת עלינו האמירה שטובת המדינה קודמת לטובת הפוליטיקה. אנו סבורים שטובת המדינה היא טובת הפוליטיקה, ושטובת המדינה איננה יכולה לבוא על חורבותיה של המערכת הפוליטית. רק לאחר שנכונן כאן, בתהליכים חברתיים-תרבותיים-התנהלותיים, תרבות פוליטית חדשה ומערכת הפוליטית חדשה, ניתן יהיה לעגן את הדברים בשיטת ממשל ובחירות מתאימה. בפוליטיקה החדשה נצטרך להבטיח את קיומם של שני עקרונות יסוד: 'שיתוף הרבים' ו'מתן עדיפות עליונה לתבונה הקולקטיבית'. שני דברים שאינם מתקיימים כלל בתוכנו כיום. וכדי להשיג את אותה עוצמה דמוקרטית יהיה עלינו להבטיח: (1) את איכותו של השיח הציבורי-חברתי-פוליטי שלנו, (2) את הכשרתו של קאדר חדש ואיכותי של פוליטיקאים, שיובילו את מדינת ישראל אל עבר העתיד, (3) את איכות דרכי התנהלותן של מערכותינו הציבוריות ובראשן המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית.
•2. החזרת הפוליטיקה לידי העם.
•3. להציב גבולות ברורים המגדירים את תפקידיהם ואת סמכויותיהם ואחריותם של נבחרינו בכל האמור להתנהלותה של המערכת הפוליטית.
•4. להגדיר את המפלגות כארגונים לכל עניין ודבר ולחייבם לעבוד על פי דפוסים מקובלים.
•5. להכביר ולהעצים את קיומו של ערך ההתנהלות כיסוד מוביל בתקופתנו.
• 6. לעצב מערכת פוליטית הנשענת על שתי מפלגות גדולות. ניתן כיום להצביע על שני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ומטה-אתוסים, המחלקים את החברה הישראלית לשני גושים גדולים: הראשון מגלם בתוכו את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיו היא מערכת ערכית מעצבת, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות שבטיות, דתיות, גאוליות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך ההתגלות'. בפרק האחרון נציג את תפיסתנו החדשה לגבי מפלגת קדימה ונטען בו שהיא היא הפלטפורמה שעליה תקום המפלגה ההגמונית החדשה, שתייצג נאמנה את מעגל ההזדהות הראשון, כפי שמוצג דלעיל, ותענה בכך על צורך אמתי.
• 7. לקדם מנהיגות מכוננת. נצטרך להשקיע חשיבה מרובה כיצד אנו מצמיחים בתוכנו מנהיגים של אמת ולא מי שמנהיגותם נשענת על תקנונים מפלגתיים ותמרון כוחני וציני של הבוחרים בפריימריס במפלגות. כיצד אנו מגבשים בתוכנו עלית מנהיגותית מכוננת. ברור לנו שדבר זה חייב להיות משולב עם טיפול בשאלות היסוד שלנו, שכאמור לעיל, נוגעים להיבטים חברתיים-תרבותיים-התנהלותיים של חיינו, וזהו כבר מהלך משולב ארוך טווח. אך מנגד, בהחלט אפשר לחשוב על הפתעה בהיסטוריה, המייצרת לנו מנהיג מוביל ומכונן, או קבוצה שכזו, שיחוללו כאן מה שאנו מכנים אפקט של קפיצת מדרגה. ובהחלט ניתן לחשוב על תהליכם מזניקים הבאים מלמטה מן השטח, שידחפו את המערכת הפוליטית אל עבר שינויים.
• 8. לעבור מחברה מייצרת בעיות לחברה פותרת בעיות. בעניין גדול זה של שינויי תרבותי מקיף, יהיה עלינו לצעוד בשני מסלולים. האחד להתחיל מלמטה להתנהל באופן יותר איכותי. צעד אחר צעד. דבר שאנו מאמינים שישנה את האקלים הפוליטי הקיים וייצר אפקט של שינוי מרחיק לכת בתפיסות יסוד שלנו, וגלי ההדף שלו ישפיעו לטובה על מכלול רחב של עניינים המטרידים אותנו. המסלול השני יכלול בתוכו את מערכת החינוך ודברים נוספים שניתן יהיה לחשוב עליהם במשותף. בשיחות שקיימתי עם מספר מרצים מובילים מן האקדמיה בנדון, הרבתי לשמוע את הטענה, שאנו אנשי האקדמיה, העוסקים במדעי המדינה, איננו יודעים להתמודד עם שאלות תרבותיות, ולכן אנו סבורים ששינוי השיטה יביא גם לשינוי תרבותי, וזהו הפתרון שאנו ממליצים עליו. אני סבור שהדברים מורכבים קצת יותר, ובמעגל הזה של הביצה והתרנגולת לעיתים הביצה קודמת לתרנגולת ולעיתים ההפך. טענתי בפניהם שאי אפשר להנחית על המערכת הפוליטית שיטה חדשה ללא תהליכים מוקדמים של הכנה נדרשת. זה לא יעבוד ככה. כמו כן טענתי בפניהם ששינוי השיטה הוא יותר בחזקת תרופה לסימפטום ולא למחלה עצמה, והוא עוד עלול להנציח את חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל. בנוסף לכך אני מתרשם כי ההצעות הרבות לשינוי השיטה נשענות על מספר הנחות יסוד שאיש לא בדקן כראוי.
לאור עבודתנו זו אנו חזקים עוד יותר בתחושתנו הבסיסית, שיסודותיה של חולשת המערכת הפוליטית בישראל ניזונים מהיבטים תרבותיים-חברתיים-התנהלותיים יותר מאשר הבטים הסדריים-מבניים-חוקתיים, ונדמה לנו כי דברים אלו, המתרחשים מתחת לקרני הראדר של האקדמיה, אינם מופיעים כלל על מסכיה. נראה לנו שהאקדמיה מנותקת במשהו מן החיים הפוליטיים היום יומיים והיוזמה לשינוי השיטה סובלת מעובדה זו ומהעדרה של גישה רב תחומית.
