מובן מאליו שמשנת הנכבה, אשר תילמד בבתי הספר הערביים בישראל, לא תחשוף את הנכבה במערומיה ככישלון הערבי למגר את היישוב היהודי בארץ ישראל. מה עוד שממשלת ישראל מטביעה את חותמה הרשמי על הגדרת עצמאות המדינה כנושא שיילמד במגזר הערבי במושגים של אסון פלשתיני. בין אם מדינת ישראל הרשמית מכירה בנכבה כערך תרבותי לגיטימי ובין אם לא, הכרה כזאת אינה מהווה גורם בעל משקל בזיכרון ההיסטורי הערבי המגדיר את עצמאות ישראל כאסון לאומה הערבית.
לכל היותר תנוצל הכרתה הרשמית של ישראל בנכבה לצורך האדרתו של המיתוס הפלשתיני, שרק הולך ומתעצם עם חלוף הזמן, עד כדי כך שגם יוצריו מסתבכים בין קוריו של הגולם המיתולוגי, שמעצם מהותו מועד לקום על יוצריו. אמת או שקר, עם מיתוסים לאומיים, שמיועדים לספק צרכים אידיאולוגיים סובייקטיביים, אין טעם להתווכח.
באופן סמלי להפליא, כדרכה המאלפת של ההיסטוריה שזורת האירוניות, משקפת השערורייה הציבורית התורנית המתחוללת סביב פרשת הנכבה וספיחיה את הנכבה האמיתית של הווייתנו הישראלית. הנכבה החינוכית שלנו אינה נובעת מכך שמדינת ישראל מכירה בזיכרון הלאומי הערבי, הקיים בלאו הכי ואינו נזקק לשום הכרה ממלכתית ישראלית לשם תחזוקו, אלא מעצם המהלך השלטוני של שרת החינוך, שבעצם רק השתלבה בתוואי סלול משכבר הימים.
ההתלהמות נגד שרת החינוך בפרשת הנכבה נגועה בחוסר הבנה עקרוני של הרקע התרבותי אשר הצמיח את מהלכיה. שכן, כל שר חינוך נוהג במשרדו כבתוך ביתו וכופה את השקפת עולמו על מסגרת הלימודים המיועדת לכלל תלמידי ישראל. התנהלותם של שרי החינוך לדורותיהם משקפת באופן מוחשי את השבטיות התרבותית שלנו. לאחר אלפי שנות ציוויליזציה, ולמרות הישגינו המדעיים והטכנולוגיים, עדיין אנחנו מתנהלים כחברה שבטית קדמונית, שבה ראש השבט הוא מנהיג כל יכול, הוא האב, הוא המחנך, הוא אשר על פיו יישק דבר.
מתוך אותה מנטליות שבטית נובעת תחושת שיכרון הכוח, שאופפת כל שר החונך את משרדו, בין אם מאגפי הימין ובין אם מאגפי השמאל ומכל מגזר אוכלוסייה אחר. יולי תמיר, ככל קודמיה, נוהגת על פי דפוסי ההתנהגות המושרשים בתרבותה השלטונית והציבורית של מדינת ישראל מאז הקמתה. מכאן, שהנכבה החינוכית אינה גלומה בעצם ההכרה הרשמית כביכול בלגיטימיות של הנכבה, אלא בכך ששרי חינוך ממשיכים לכפות את השקפת עולמם על מערכת החינוך. בלהט מחול השדים הציבורי סביב שערוריית הנכבה, לא מתעוררת המחאה העקרונית ביותר שאמורה לכפור בעצם זכותו של שר חינוך כלשהו להתערב בתוכנית הלימודים הממלכתית.
האבולוציה התרבותית קידמה את האנושות מהפאזה השבטית הקדמונית אל המסגרת הממלכתית של משטר דמוקרטי. הרעיון הבסיסי הגלום במהותה של מדינה מתמצה בהגנת הפרט מפני שררת ראשי השבטים ומסורת העריצות השלטונית. התנהלותם השתלטנית של שרי החינוך לדורותיהם, המפגינים גינונים של אדוני המימסד החינוכי, משקפת כאמור את אותה תפישת עולם שבטית, שנסקה לשיאים סוריאליסטיים בעידן "ההתנתקות". הקונספציה האידיאולוגית הגורסת שמדינה רשאית לעקור את אזרחיה בהתאם לשיקולים ממלכתיים מגלמת בתוכה את תמצית הקיבעון הישראלי בנבכיה הקדמוניים של שבטיות תקופת האבן, אשר קדמה להתפתחות הציוויליזציה האנושית.
כחוט השני של ניוון רוחני שזורה המנטליות הקדמונית בתרבות השלטונית הקלוקלת של שרי החינוך, בזוועת "ההתנתקות" ובשחיתות השלטונית ספוגת המחדלים, אוזלת היד והבלבול. כשם שסוגיית הנכבה עצמה אינה זו הממיטה עלינו את הנכבה החינוכית, כך גם הכתומים אינם אלה שימוטטו את מדינת ישראל לנוכח מהלך עקירה נוסף. שכן, עקירת אזרחים נאמנים ושומרי חוק והחרבת יישוביהם עומדות בסתירה קטלנית לעצם רעיון המדינה. גם הפאשיזם אשר דגל בעליונותה של המדינה יצא מנקודת הנחה של טובת תושביה. כך ש"ההתנתקות" מסמלת מדרגה רוחנית ותרבותית נחותה יותר מאשר הפאשיזם. "ההתנתקות", כשמה כן היא, מהווה ניתוק מערכי התרבות האנושית ושיבה אל עידן הפרא הקדמוני במחלצות לבנטיניות של זמננו.
מתוקף הערך המכונן של רעיון המדינה, המייעד אותה לרווחתם הגשמית והרוחנית של אזרחיה, יש לאפשר לכל מגזר אוכלוסייה לחנך את ילדיו על פי אמונותיו ומסורותיו. המדינה אמורה ליטול לידיה אך ורק את הארגון, הביצוע והפיקוח של החינוך לדיסציפלינות האובייקטיביות של המדעים המדויקים ומדעי החיים. באשר למדעי החברה והרוח וכן לימודי דת ומסורת, יש לאפשר לכל מגזר אוכלוסייה אוטונומיה חינוכית מלאה שאינה מוגבלת על ידי המדינה ואינה משועבדת לחסדיהם הגחמניים של שרי חינוך שיכורי כוח. כל עוד לא נסתגל לרעיון הבסיסי הגלום במדינה הדמוקרטית וכל עוד לא נשדרג את המנטליות השבטית שלנו אל המעלות הרוחניות המתחייבות מתוך תודעה דמוקרטית אמיתית, נמשיך להתדרדר מנכבה אל נכבה ומעקירה לעקירה עד להתנתקות ממדינתנו.
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
