הסנילי שנסע לדיסנילנד 

הסנילי שנסע לדיסנילנד / מאת דניאל בלס

- כרטיס כניסה חינם לדיסנילנד!

באחת הפעמים שוחחתי עם אתאיסט שכמו אתאיסטים רבים, מצא את האני הפנימי שלו דרך בילויים בחוף הים ובמסיבות רועשות. שאלתיו אז שאלה מעניינת שעלתה בחטף בראשי, והמשכתי את השאלה למספר כיוונים. וכך ניסחתי זאת בפניו:

"אתה טוען שאתה מסוגל לחיות את החיים שלך בלא משמעות. ובכן, מה דעתך על הרעיון הבא: אני מוכן למכור לך כרטיס טיסה לדיסנילנד לחודשיים, ולא סתם טיסה אלא במחלקה ראשונה וביחס של נשיא. תוכל להעלות לכל מתקן בדיסנילנד ללא תור כלל. תוכל לטעום מכל מטעמי המקום בחינם, להנפש בג'קוזי ומסעדות פאר שבמקום, ולצפות בנופים מיוחדים והצגות מרתקות".

"נשמע מעניין," אומר האתאיסט "ואיך אני זוכה לכרטיס?"
"ובכן," אמרתי לו "אני רוצה שבסך הכל תשלם לי עבור הכרטיס חמש מאות שקלים, שזה מחיר אפסי ביחס למחיר שהיה עליך לשלם עבור כל התענוגות הללו".
"בשמחה," אומר האתאיסט בחיוך מאוזן לאוזן.
"אך ישנו רק תנאי אחד קטן," אני אומר לו "תנאי כל כך מזערי שממש לא צריך לשנות דבר מכל הנסיעה..."
"ומהו?" שואל האתאיסט במבט מסוקרן.
"ובכן," אני אומר לו "ישנו תנאי קטן בכל הטיול הנהדר: לאחר שאתה חוזר מדיסנילנד, מוכרח אני לבצע בך שטיפת מח באמצעות מכונת אלקטרודות חדשנית שלא תזיק לגופך כלל, אך תשכיח ממך כליל את כל פרטי הטיול והחוויה שחוית".
"מה??" זועק האתאיסט...

וכאן הוא יכול לענות שתי תשובות.


- בטח, למה לא!

אם הוא טיפש גמור, הוא יסכים לנסיעה ועוד ישלם עליה! האתאיסט ימסור לי את חמש מאות השקלים, הוא יראה כיצד אני מכניס את הכסף לארנקי, ואז ישמע אותי אומר לו בחיוך - "נו, איך היה?"
"מה כוונתך איך היה?" ישאל האתאיסט במבט תמוה "הרגע שילמתי לך חמש מאות שקלים, אתה אמור לקחת אותי לדיניסלנד למסע תענוגות!"

"אני חושב שאתה טועה ידידי," הייתי עונה לו בחיוך "הרי כבר נסעת לדיסנילד, נהנת בכל ההנאות עליהן דיברנו..." (אני אפילו אוכל להראות לו "תמונות" מן הטיול הנפלא שלו בדיסנילנד, ואילו הייתי רמאי חלילה, הייתי יכול גם להניח שאין זה משנה אם התמונות יהיו מזוייפות, וראשו של האתאיסט יודבק במקום תמונות של נוסעים אחרים בדיסנילנד).
"אך איני זוכר דבר מן הטיול!" יצעק האתאיסט בכעס, "הרי רק עכשיו נתתי לך את הכסף".
"לא," הייתי מחייך אליו בידידות "הרי זה היה התנאי הקטן שלנו, שאתה תשכח את כל פרטי הטיול כשתחזור, באמצעות שטיפת המח שחוללנו בך..."

ומה ירגיש האתאיסט? הרי הוא איבד בהחלטה זו חמש מאות שקלים וחודשיים מן החיים שלו לחינם, אפילו גופו אינו זוכר דבר מן הטיול (פרט אולי לעודף שומנים וכולסטרול מן הארוחות המפטמות שם), ומסתבר למפרע שהוא לא הרויח בכך דבר.


- בשום אופן לא!

אך אם האתאיסט הינו אדם נורמאלי, יסרב הוא מיד להצעה כבר כשתוגש בפניו - "איני מוכן לעסקה זו! אין לי כל טעם בהנאות שאיני זוכר מהן דבר, עבור הנאות כאלה לא אתאמץ רגע אחד בחיי ולא אשלם עליהן אגורה".
"הו..." הייתי מביע מבט מתעניין לעברו של האתאיסט "אז מדוע אתה חי כעת? מדוע אתה לומד לקראת תארים באוניברסיטה, עובד שבע שעות כמלצר בחתונות והולך לבלות ולהתבלות בחוף הים כל שבת?"
"למה כוונתך?" ישאל האתאיסט בחצי הבנה "מה הקשר בין השניים?"

"וכי אינך רואה את הקשר?" הייתי שואל בתמיהה "הרי לשיטתך תמות באחד הימים ותשכח את כל חייך. ביום מותך לא תהיה שונה מאותו עציץ או אבן דוממת בחצר ביתך. אם כן, אתה מודע לכך שתאבד את כל זכרונותיך, בין אם היו אלה זכרונות מימי עבודה ולימודים מפרכים או בין אם היו אלה זכרונות מימי נופש מהנים. אתה תשכח את ימיך אלה ומסתבר למפרע שלא חיית אותם מעודך. אתה מת ידידי, לשיטתך, גם ברגע זה! אז מדוע בכל זאת אתה מתאמץ עבור הנאות שסופך לשכוח? מדוע אתה ממשיך ומתאמץ כל חייך כדי לשלם עבור כרטיס הטיסה לדיסנילד, עבור נופש, תחומי עניין ומותרות?

אתה יכול לרצוח או לגנוב, לצרוך סמים או לחפש תואר כבוד באוניברסיטה, וכל אלה יהיו שווים בדיוק זה לזה, לאור המסקנה שכל שהם מקנים לך הם זכרונות שיעלמו בבת-אחת באחד מן הימים... אתה חי בדיסנילנד ידידי, בערבון מוגבל, ועומד לשכוח את כל הטיול הנפלא. אז בשביל מה לך לחוות אותו עכשיו, להתאמץ עבורו רגע נוסף או לשלם עבורו אגורה? מדוע אינך מאבד עצמך לדעת, צורך סמים או נהיה לעוד בטלן המעביר את הרגע?"

ופעם נוספת עומדות בפני האתאיסט שתי אפשרויות.


- להרים ידיים או לבחור!

אם יהיה זה אתאיסט טיפש, הוא יאמר לעצמו "אני חי את חיי כבעל חי, ויהיה מה שיהיה. אני חי עבור הרגע. אני חי בדיסנילנד או בחיים של סבל, ואני עומד לשכוח את כל מעשי. איני אדם חושב, אני עושה את מה שאני מרגיש וחי בחלום מתוק או חלום בלהות בלי מחשבה על יציאה ממנו. כשימפנזה מפותחת, ראוי שאחיה כחיות בטבע ולא אחשוב רגע על המחר או השלכות העתיד".
אך אם יהיה זה אתאיסט חושב, הוא יבין כי הוא חי בסתירה השכלית הגדולה והעמוקה ביותר שהאדם החושב מסוגל להיות בה. סתירה כל כך גדולה, עד כדי כך, שהאדם החושב לא יהיה מסוגל לפעול בחייו עוד צעד אחד נוסף, בלי למצוא לה פתרון הולם!

אתאיסט ישר יאלץ להגיע למסקנה - "חובה עלי לחפש את האמת, ולמצוא משמעות לחיי בעולם הזה, אחרת אין לי טעם לחיות אותם. אין לי טעם לעבוד, ללמוד או להנפש אם לא גיליתי ומיציתי את משמעות חיי בעולם הזה. מוטל עלי לחפש, ומצידי גם לאחוז בסיכוי קלוש, ובלבד שסיכוי זה יכול להקנות לי המשך. חובה עלי לחפש הצלה כל עוד נשימה באפי, עדיף להאחז גם בקרש דק כדי לצוף על גבי המים, מאשר לטבוע בחיבוק ידים".

ואם האתאיסט יחפש את האמת בכל מאודו, בישרות ובפתיחות מחשבה, לא ימצא הוא סתם סיכוי קלוש וקרש דק לצוף על גבי המים, כי אם ספינה ענקית בטוחה ואיתנה, העומדת יציבה בכח ההשגחה, מזה שלושת אלפים שנה.

בברכה,
דניאל בלס.

* שאלה זו שאלתי מספר אתאיסטים בשיחות עימם, פנים מול פנים או בטלפון, וענו לי תשובות שונות (היו בסך הכל שני אתאיסטים שהסכימו "לשטיפת המח" במשל).