לטובי תודה שעזרת לי לשלוף את הילד שלי מהמלתעות המאיימות של מערכת החינוך, שאיימו ללעוס ברעבתנות של חיית טרף את מה שעוד נותר ממנו, לאחר שהיה נתון בין ציפורניה.
במיומנות של מאלף בקרקס גרמת לאותה מערכת להתעדן ולבצע מופע מחודש הרמוני ומתורבת. אמנם אנחנו עדיין רוקדים על חבל דק אבל בשיווי משקל ובשליטה מרשימה.
אני כותבת לך את המכתב הזה על מנת שתפרסם אותו באתר שלך ומתוך תקווה שהורים לילדים שנתונים במצב דומה ידעו שיש מה לעשות גם כשהחרב מונפת על הצוואר וזה הסיפור שלנו :
בני הצעיר (מבין שלושת ילדי) היה בן 5.5 כשאביו נפטר. ילד רגיש, חכם, מוכשר, ספורטאי מצטיין שהוביל את נבחרת ביה"ס להישגים מרשימים. תפקד בצורה ראויה לציון ברוב שנותיו בביה"ס היסודי, הן מבחינת התנהגותית, לימודית וחברתית. לקראת סוף כיתה ה' היה משבר בביה"ס שהציף קשיים רגשיים כנראה על רקע האובדן שחווה.
להפתעתי, רמת היכולת של ביה"ס להכיל ולתמוך בקשיים אלה שאפה לאפס.
האטימות של המערכת הזמינה רגישות יתר והסתגרות מצידו, הקשיחות הזמינה עקשנות והתובענות הזמינה אדישות. כך הפך הילד שלי מילד בעל ביטחון עצמי , שמח, ומצטיין לילד מסתגר, עצוב ומופנם שאינו עומד בדרישות הלימודיות של ביה"ס. התחום היחידי שלא נפגע היה התחום החברתי בו המשיך להיות אהוב ומקובל. כך זה נמשך שנתיים וחצי.
השנה בעקבות החלטת המערכת להעבירו למסגרת של חינוך מיוחד (לא להאמין) או להשאירו כיתה, פניתי לטובי בהמלצה של חברה טובה. במס' פגישות בודדות הוא זיהה את מקור הבעיה . בעזרת חוות הדעת המקצועית שכתב והשתתפותו הפעילה בוועדות שהוזמנו אליהם הצלחנו להפוך את הקערה על פיה ולשנות את הגישה העוינת של המערכת כלפי בני. שינוי הגישה וההתנהלות המחודשת של צוות ביה"ס כלפי בני גרמו לו להתגייס בכוחות מחודשים, לחדש את האמון שלו במערכת ובעצמו, ולהגביר את המוטיבציה שלו להצליח.
אנחנו אמנם בתחילת הדרך אך למרות הפער הלימודי הרב שצבר הישגיו שוב טובים. הוא מכין שיעורים בקביעות , ניגש לבחנים, מקבל ציונים טובים ומתפקד שוב כתלמיד מהשורה.
לעולם אהיה אסירת תודה לך טובי, על רמת המקצועיות הגבוהה ויכולת האבחון החדה שלך , על הרגישות, ההבנה האמפטיה ועל הביטחון הנחישות שבהם תמכת בנו מול הגורמים המקצועיים של מערכת החינוך.
טובי פלד - פסיכולוג טוב פסיכולוג
