על אודות מה שהפסיכולוגיה מנסה להסתיר מכם 

 

 

מבוא

 

מי שעקב אחרי התקשורת לסוגיה, במהלך השנים האחרונות, ייתכן ונתקל גם בפרשיות הבאות שהופיעו תחת כותרות מאירות עיניים. להלן תקצירן: 

א. מ.  >  אדם שסבל מהפרעת אישיות (אך לא הוגדר כחולה נפש) והיה נתון בטיפול פסיכולוגי עמוק, ירה למוות בארבעה אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בבניין קופת החולים בקרית יובל בירושלים. אחר כך עלה על גג סמוך והתבצר שם. אנשי הימ"מ (יחידה מיוחדת של המשטרה) הגיעו לגג והרגו אותו (נאמר שלא איים שם על איש, האם לא הייתה כל דרך להורידו משם בעודו חי?). התברר שהפסיכולוגית שטפלה בו הבטיחה לו מפורשות שיוכל מבחינתה לקבל רישיון למונית. שמח וטוב לב הוא הגיע למשרד הרישוי, אך שם הראו לו מסמך בו הפסיכולוגית שוללת מכל וכל את זכותו לקבל רישיון נכסף זה. באותו רגע הוא עבר 'חטיפה רגשית' והם לא ידעו שהוא מועסק כמאבטח ושיש ברשותו נשק.  

נ. ו.  >  פסיכיאטרית ששימשה כמנהלת מחלקה בבי"ח 'גהה' בפתח-תקווה, הואשמה על ידי מטופל מהקליניקה הפרטית שלה (שהיה מצוי תחת ידיה בטיפול פסיכולוגי עמוק) בכך שהשתלטה על נפשו, שכנעה אותו לעבור לגור בביתה, קיימה עמו יחסי מין ולבסוף גרמה לגירושיו מאשתו (היו להם שני ילדים). בעסקת טיעון שנערכה חויבה לשלם לתובע סך של 1,200,000. אך בזאת לא תם הסיפור המכוער הזה. הגברת הנכבדה נ. ו. המשיכה להיות מועסקת כפסיכיאטרית בבית חולים גהה גם לאחר המקרה! מנהל בית החולים הפרופ' טיאנו נשאל לפשר העניין במהלך ראיון עיתונאי. תשובתו המבריקה הייתה שאין הוא רואה קשר בין עבודתה בקליניקה הפרטית לבין עבודתה הציבורית.

נ. א.  >  אדם שהותקף ונכלא בבי"ח אברבנאל על לא עוול בכפו (מן הסתם חשדו בו שהוא סובל מהפרעות אישיות נרציסטיות ו/או בורדר ליין). אחרי ששוחרר הביא לתיעוד את סיפור ההתעללות בו ששודר בערוץ 1 יותר מפעם אחת.

אלו הן רק שלוש דוגמאות מני אין ספור דוגמאות הקיימות במציאות ל'מוזרות ההתנהגות הפסיכיאטרית' כלפי מי שאובחן כסובל מהפרעות אישיות או שאובחן כסובל מקווי אישיות חריגים.   

 

הקדמה

כאשר קראתי את תחילת פרק ט"ז בספר 'פרקים נבחרים בפסיכיאטריה' (1987), הבנתי את הדברים הבאים:הפרעות האישיות או קווי אישיות חריגים (להלן 'קווי אישיות חריגים') מצויים בבסיס רוב ההפרעות הנפשיות. האבחון שלהן מהווה כיום בסיס עיקרי לכל אבחנה פסיכיאטרית ולכל סיווג פסיכיאטרי, אשר בלעדי התייחסות אליהם לא ייתכן אבחון מקצועי של הפרעה נפשית נוירוטית, פסיכוטית או תגובתית.  ועתה, אם קווי אישיות חריגים הם כה חשובים לאבחון אזי יש לשאול כאן כמה וכמה שאלות:

1. מהי אישיות?

2. מה הם קווי אישיות חריגים?

3. מה הקשר בין קווי אישיות חריגים ובין מחלות הנפש?

4. כיצד ניתן לטפל בקווי אישיות חריגים?

מאמר זה אינו בא לתת תשובות מלאות ומפורטות. מאמר זה גם אינו מתיימר לתת תשובות מוסמכות ומאושרות, אלא לספק תשובות תמציתיות והגיוניות. למיטב ידיעתי לא ניתן יהיה לאשרן על ידי אנשי המקצוע למיניהם, מאחר שלהם יש אינטרס ברור וחזק שלא לספק את האינפורמציה. מלבדם איש אינו מבין בדיוק כיצד הטיפול הפסיכולוגי פועל למעשה.

לדעתי, בגדול, יש רק שני סוגי טיפולים בתחום רפואת הנפש:

1. טיפול פיזי (כגון, תרופות פסיכיאטריות, נזעי חשמל וכו')

2. טיפול פסיכולוגי (טיפול המכונה בטעות 'שיחתי')

הטיפולים הפיזיים כגון תרופות אכן פועלות למניעה וסילוק סימני החולי (סימפטומים) אך עדיין אינן מסוגלות לטפל בשורשי החולי, העלול לחזור ולהישנות והשיחות הן בסך הכל דיבורים.  

ש - האם באמת 'דיבורים' עשויים לרפא מחלת נפש?

ת - המאמין בכך הנו אדם תמים התופס את העניין באופן ילדותי ומאגי. רק טיפולים עמוקים בשיטות פסיכודינמיות למשל (שהם הטיפולים הנפוצים ביותר בישראל כיום) עשויים במקרים מסוימים להחליש ולעתים למגר לחלוטין את מחלת הנפש (אם הפציינט לא מת קודם).

 

1. מהי אישיות?

על פי הספר שהוזכר לעיל, האישיות היא למעשה אוסף התגובות ההתנהגותיות האופייניות לאדם מסוים והצפויות במידה רבה מראש. עם זאת, ברור שההתנהגות הקבועה של כל אדם מונחית משני פקטורים ראשיים:

1. הקוגניציה - תפקודי החשיבה לסוגיהם

2. האמוציה - זרימת הרגשות למיניהם

 סיכום ביניים:

* האישיות היא ישות פנימית פרי המערך הביולוגי אשר מושפעת ממערכות הרגש   והחשיבה שלנו. כלפי חוץ היא מתבטאת בהתנהגות הקבועה שלנו.

* האישיות מתווכת בין האדם לבין המציאות ובין האדם לבין עצמו

* האישיות משליכה ישירות על מידת הניצול והמימוש של הפוטנציאל האישי 

 

2. מה ההם קווי אישיות חריגים?

הפרעה במבנה האישיות עלולה להתרחש במהלך ההתפתחות, כאשר קווי אישיות מסוימים (לא כל האישיות) מתפתחים בצורה מוגזמת ונוקשה. אז עלולים להתפתח דפוסי תגובה והתנהגות קבועים אשר אינם מותאמים לסביבה. כאשר ההתנהגות חריגה ועונה לקריטריונים המקצועיים חמורים יחסית, היא מכונה 'הפרעת אישיות'  (בספרות מוגדרות כעשרים סוגים שונים).להבדיל מהפרעת אישיות, כאשר מתקיימת חריגות משמעותית אך כזו שאינה לקריטריונים הנ'ל, יאמרו שלאישיות יש 'קווי אישיות חריגים'. כך או כך, הדפוסים הנוקשים האלה מגבילים את הפוטנציאל וגורמים לעתים קרובות לכישלונות חוזרים בתפקוד או ביחסים הבינאישיים, או בשניהם. ישנם גם מקרים שבהם האדם לוקה בכמה הפרעות אישיות במקביל או בקווי אישיות חריגים המתאימים לכמה סוגי הפרעות. ככל שהשלב ההתפתחותי שבו נוצרה ההפרעה הנו מוקדם יותר, כך תהיה ההפרעה קשה יותר.להלן המאפיינים העיקריים והחשובים של קווי אישיות חריגים: 

1. תגובה בלתי גמישה ובלתי אדפטיבית (מסתגלת) למצבי לחץ

2. אי יכולת וכישלונות ביחסי עבודה ו/או יחסי אהבה עם הזולת

3. ההפניה לטיפול תבוא בעקבות משבר חיצוני משמעותי, ולא מתוך קונפליקט פנימי, שכן קווי האישיות המופרעים, החורגים מהנורמה, אינם מעוררים קונפליקטים פנימיים.

 

3. מה הקשר בין קווי אישיות חריגים ובין מחלות הנפש?

קווי אישיות חריגים נגרמים בדרך כלל מבעיות בתהליך ההתפתחות, אשר מותירות את האישיות במצב בלתי בשל באספקט אחד לפחות מזה של האישיות הבוגרת. מצב הזה - בו חלק מסוים מהאישיות נשאר תקוע בשלב התפתחות מוקדם – מכונה בעגה המקצועית פיקסציה (ובעברית – קיבעון). כיוון שהאישיות היא הגורם המתווך בין המציאות לאדם - הפרעה זו גורמת בדרך כלל לירידה משמעותית ביכולת ההתמודדות עם לחצי החיים השונים, ומונעת ניצול מיטבי של הפוטנציאל הגלום באדם. אם הלחץ על האישיות גדול מיכולתה לשאתו, היא תקרוס בלוויית סימני מחלה פסיכיאטריים (סימפטומים). אך עם זאת, קריסה אחת אין פירושה שהאדם הוא חולה נפש, מפני שהגדרת המחלה קשורה להתקפים חוזרים ונשנים. לפיכך, ההיגיון הטיפולי אומר: אם ניחלץ קו אישיות מסוים מן הקיבעון, האישיות תתחזק ותתבגר, יכולתה לעמוד בלחצים תשתפר, ואזי היא לא תקרוס עוד תחת לחצי החיים. כלומר, אם סף קבלת ההתקף עולה, האדם לא יקרוס עוד תחת לחצים נורמטיביים וייצא ממעגל מחלת הנפש. ועוד על היחס בין בעיות באישיות ומחלות נפש:

* ישנם חולי נפש שלא הייתה להם פרה-דיספוזיציה (מערך התחלתי) של הפרעת אישיות. אנשים אלה היו נתונים בלחצים קיצוניים ביותר (כמו שואה, שבי בידי אויב, טראומה קשה וכו').

* ישנם אנשים רבים הסובלים מהפרעות אישיות, אך מעולם לא חלו במחלת נפש. הדבר קורה כאשר מנגנוני הגנה והתמודדות שונים חזקים דיים כדי לעמוד בלחצי החיים למרות ההפרעה.

* ברוב המקרים, מי שחלה במחלת נפש סבל קודם מהפרעת אישיות שגרמה לחוליו. 

 

4. כיצד ניתן לטפל בקווי אישיות חריגים?

מן הספרות המקצועית למדתי שכל הפרעת אישיות יכולה להיות מקוטלגת לשלוש דרגות חומרה: קלה, בינונית, חמורה. פעמים רבות הטיפול בקווי אישיות חריגים הוא ממושך, מסובך ולעתים אף מסוכן. 

למיטב הבנתי, טיפולים אלה מתרחשים בשני שלבים עיקריים:

א. יצירת תנאים הדומים מאוד למצב העניינים בזמן התרחשות הקיבעון

ב. הפעלת 'התערבויות' (פעולות שמבצע המטפל במסגרת הטיפול) אשר יקדמו את המטופל מנקודת הקיבעון ואילך

פסיכולוג אחד התראיין בתוכנית רדיו, ובתשובה לשאלה 'מה בעצם הפסיכולוגים עושים?' ענה: 'המטופל הוא כמו תקליט שנתקע ברצועה מסוימת, תפקידנו הוא להזיזו מרצועה זו כך שיוכל לנגן הלאה...'בעלי הפרעת אישיות גבולית נתקעו מבחינה אחת, מסוימת ביותר, בשלב בו ינקו משדי אמם (או מבקבוק). תקיעות שכזו מהווה מחסום התפתחותי. היתקעות יכולה להיות גנטית – מבנה אישיות שעבר בתורשה או מטריגרים סביבתיים, קרי כתוצאה מתנאי חיים מסיימים, או משילוב של שני גורמי העל גם יחד.  

בטיפולים רבים, המטפל השואף לשחרר את הקיבעון חייב ליצור עם המטופל יחסים הדומים ליחסי אם ובן ('יחסי אובייקט' לפי מלאני קליין, תלמידתו של פרויד). בהתאם, לאורך תקופה ממושכת למדי יוצר המטפל יחסים הדוקים ונעימים המחקים דמות אם טובה שנותנת ומעניקה. בשלב זה המטופל פורח אך גם יוצר תלות שהולכת ומתחזקת בהדרגה.  חוויתי על בשרי שאחר מכן מתחיל המטפל להכין את הקרקע לפרידה. בהדרגה, הוא רומז למטופל שיש להיפרד, אך לא מבקש זאת במפורש, שכן הפרידה חייבת לבוא ממקום רגשי בתוך המטופל ולא כתוצאה מהכרח חיצוני שאינו יוצר את הפרידה הרגשית הפנימית והמיוחלת.

אם המטופל התלותי אינו נרמז ואינו עוזב, המטפל מתחיל להפנות עורף למטופל ומכתים את ה'בגד הצחור והיפה' שלבש עד כה. בהדרגה ובזהירות, בעזרת התערבויות פולשניות ופוגעות הוא מתחיל לזרוע כתמים שחורים, שבהדרגה נעשים גדולים יותר. במילים פשוטות, הוא מתחיל לגרום למטופלו כל מיני אי נעימויות קטנות כגדולות, אשר גורמות למטופל סבל ועוגמת נפש, ואף דיכאון במסגרת הרגרסיה הנוצרת (אם ישנה נטייה אובדנית, קיימת בשלב זה סכנת התאבדות). 

למדתי מניסיוני כי מקורן של הפגיעות הקשות ביותר, בדרך כלל, אינו מזוהה באופן מובהק עם המטפל. בתחילה, הפגיעות במסגרת הטיפול באות על המטופל מבלי שיידע בבירור את מקורן. רק אט אט הוא מתחיל לחבר את הקצוות ומבין שהמטפל האהוב עליו הוא זה שגורם לו לכאב וסבל (שאם לא כן המטפל יהיה בסכנת תגובה קשה מצדו של המטופל) ורק חקירה יסודית בדיעבד מגלה את בחישת ידיו המוסווית של המטפל. 

תהליך קשה זה יכול להימשך כמה שנים (בתנאי שהמטופל לא מנתק כל קשר עם עולם הטיפול). ואז, באה הפרידה הכואבת מהמטפל (ספרציה) אשר לכאורה מהווה נקודת סיום לטיפול בקליניקה גופא. אך למעשה, בד בבד היא נקודת פתיחה לתהליכים פסיכולוגיים עמוקים המלווים התפתחות אישיות בוגרת ועצמאית יותר (אינדיווידום). וכבר פסק מי שפסק בצדק 'שהטיפול מתחיל אחרי הפרידה'. כך, המחסום משתחרר ומנגנוני ההתמודדות של המטופל יהפכו לבוגרים יותר וליעילים יותר. עם חלוף השנים יתפוגגו בהדרגה גם משקעי הטיפול הכואב. 

ש - האם טיפול כזה אפשרי בכל מטופל?

ת - לא בכל הפרעת אישיות ניתן לטפל. גם בהפרעות שאפשר לטפל אין אפשרות לטפל בכל דרגת חומרה וכן לא בכל מטופל. 

ש - האם הטיפול יכול להביא לריפוי מוחלט ממחלת הנפש?

ת - הטיפול עשוי להביא להתחזקות נפשית משמעותית ולשיפור יכולות ההתמודדות עם לחצים, כפועל יוצא ייתכן כי סף הקריסה להתקף יעלה, ואז ייתכן אפילו שהמטופל לא ילקה עוד בהתקפים.

ש - אלו מאפיינים קיימים ברוב הטיפולים שהגיעו לידיעתי? 

ת -   

  א.  כחלק מהרגרסיות נגרמו מצבים דיכאוניים ברמות שונות

  ב.  המטופל נכנס במהלך הטיפול למשברים בינאישיים עם אנשים בסביבתו ועלול גם להיות מפוטר מעבודתו עקב כך.

  ג.   אם היה בזוגיות או נשוי, במקרים רבים, הטיפול הוביל לגירושין או פרידה.

  ד.   רבים התאשפזו במהלך הטיפול כתוצאה מלחציו.

  ה.  חלק קטן של המטופלים עשו ניסיונות אובדניים.

  ו.   אם היה לו רישיון נהיגה, הוא עלול  להישלל ממנו לתקופת מה.  

 

דעתי לסיכום

אינני רואה את הטיפולים הנ"ל באופן חד צדדי. אני מבין היטב שהם עשויים לעזור ולקדם את המטופל יותר מכל דרך אחרת, אבל אני סבור שהם מתבצעים באופן בלתי מוסרי לחלוטין.

 

לדוגמה, לפי החוק מותר לקיים יחסי מין בצורות שונות ומשונות, בתנאי אחד: שהם נעשים בהסכמה מלאה של בני הזוג. ואילו הטיפולים הנ"ל נעשים תוך כדי רמייה והטעיה. מכניסים אנשים ל'שדה מוקשים' קטלני, בלי למסור להם אינפורמציה על אודות הסיכונים הכרוכים בטיפול. מידע אשר הנו חיוני על מנת לקבל החלטה בדבר הסכמה לטיפול. הסכמה כזו צריכה להינתן אך ורק בכתב. שום טיפול אינו מצדיק פגיעות כה חמורות בזכויות האדם ובחירותו. לפיכך, לעניות דעתי, למרות יעילותם המוכחת ברוב המקרים - אין מקום לטיפולים אלו במתכונתם הבלתי מוסרית הנוכחית.

 

וכבר קרה לא פעם, בארץ ובעולם, שגם כאשר נתפסו אנשי המקצוע 'עם המכנסיים למטה', הם לא השכילו לקחת אחריות על מעשיהם ולהודות שאכן נעשה טיפול, ושלעתים קורות במהלכו תקלות עם השלכות קשות, כמו שקורה בכל טיפול רפואי עמוק.

 

אינני אמון על אבחון, ודאי לא על אבחון מערכות, אבל צריך להיות עיוור מוחלט שלא להבחין בבירור כי מערכת בריאות הנפש בישראל (כמו כנראה בשאר מדינות העולם) לוקה בעבריינות מערכתית ובחוסר הסתגלות משווע למציאות. שלא לדבר גם על נטייה אובססיבית לטפל בכל מחיר (בתנאי שלא נתפסים).

 

פסיכיאטרים ופסיכולוגים, האם באמת אינכם מודעים לכך שהסתגרותכם והכחשותיכם, בנוסח בת היענה, מרחיקות מכם באופן איטי והדרגתי, אך ברור, את הציבור הרחב בכלל ואת ציבור המטופלים בפרט?! מי שחושב במונחים של 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת', לטווח בינוני ובייחוד ארוך, אינו קורא את המפה נכון. הצטברות איטית ומתמשכת של אינפורמציה מרשיעה נגדכם לאורך ציר הזמן, המביאה בהדרגה לחוסר אמון במשלח ידכם, מציינת את התהליך שמתרחש מתחת לאפכם. 

ימים יגידו.