על העברה בין-דורית 

אבי ומרים זוג בשנות ה-40 לחייהם הגיעו אלי לטיפול משפחתי עקב בעיה עם בנם עדן. עדן, בנם הבכור של הזוג, שלא מכבר חגג את בר המצווה, תלמיד בכיתה ח'. לדבריהם יש להם קשיים ובעיות עם עדן. הדבר משליך על האווירה בין בני המשפחה ובין בני הזוג וגורם לאווירה מתוחה מאוד במשפחה. הטענה העיקרית שהביעו ההורים הייתה שעדן, נער בעל אינטליגנציה גבוהה ביותר הוא נער עצלן ומפונק חסר מוטיבציה שאינו לוקח אחריות על לימודיו ואינו ממצה את יכולותיו. לימודים והכנת שיעורי בית הם נושא לויכוחים ועימותים בלתי פוסקים בין עדן להוריו. למעשה כמעט כל עניין מהווה נושא לויכוחים: החל בקימה בבוקר, סידור החדר, וכלה בהכנת שיעורי הבית והכנה למבחנים.

המצב אותו מתארים אבי ומרים של קונפליקטים בלתי פוסקים עם הילד המתבגר משותפים למשפחות רבות בהם יש מתבגרים. במקרים רבים הקונפליקט מסלים עד שהוא מאפיל על חיי המשפחה כולה ומערער את מערכת היחסים בין בני הזוג. הורים רבים שמרגישים לכודים בתוך מעגל כזה פונים לעזרה ולייעוץ. הם רוצים שמישהו ייתן להם את נוסחת הפלא שתהפוך את המתבגר המרדן לילד שמבין ולוקח אחריות על חייו ומקשיב להוריו. לא פעם הם אומרים: "מה לא ניסינו, עונשים, פרסים, שיחות... אבל שום דבר לא עזר."

בשיחה עם אבי ומרים בקשתי מבני הזוג שיספרו לי על עצמם, על עברם ומשפחות המוצא שלהם. אבי סיפר שהיה ילד מחונן שהצטיין במתמטיקה. לאחר שירותו הצבאי הוא התקבל לטכניון, אך החליט לא להמשיך בלימודיו. במקום להמשיך ללמוד ולפתח את כישוריו הוא בחר לעבוד כשכיר בחברה המספקת ציוד לגופים ממשלתיים. גם כשעלו אפשרויות לקידום וניהול בחברה בה עבד, הוא נמנע מלקחת אותם. אבי תיאר את עצמו כאדם שאין לו שאיפות לנהל אנשים אחרים ולהתקדם בקריירה. הוא העיד על עצמו שטוב לו איפה שהוא.  בבחינה יותר מעמיקה של עברו של אבי גיליתי שמאחורי האדם ש"טוב לו איפה שהוא" קיימת תחושה של ערך עצמי נמוך.  לכן כל הזדמנות לקידום מעלה אצלו חשש מכישלון, משום שזה המהווה איום לערך העצמי שלו. כהגנה סיגל לו אבי במהלך השנים דרך של הימנעות מלקיחת אתגרים בעוד הוא משכנע את עצמו שהוא אדם שלא מעוניין בקידום. אך מתחת למעטה האדישות של אבי, ממשיך להתקיים מוח חריף ודחף ללמוד ולהתקדם שמודחק ע"י הפחד מכישלון והדבר גורם לקונפליקט מודחק.

עדן, שגם הוא ניחן במוח חריף וכישורים במתמטיקה ספג את המסרים הסמויים בבית: אתגרים הם אפשרות לכישלון. כישלונות הם משהו שצריך להימנע מהם בכל מחיר. כתוצאה מכך גם הוא נימנע מלקחת על עצמו אתגרים ומוותר לעצמו מראש בטענה שזה לא מעניין אותו. המפגש של אבי עם התנהגותו של עדן מוציאה החוצה את הקונפליקט המודחק של אבי. הו א מגיב בעוצמה רגשית גבוהה להתנהגותו הנמנעת של עדן.

כמו אבי, רובנו מתעוררים לנוכח התנהגויות שמעלות אצלנו קונפליקטים מודחקים. התכונה המודחקת כשהיא עולה אצל אנשים קרובים לנו, במיוחד ילדים ובני זוג מעוררת בנו רגשות עזים הגורמים לנו להגיב בעוצמה רגשית גבוהה. לא אחת הדבר מביא לעימותים ומוביל לכעסים ולתסכולים שיכולים להאפיל על רגשות הקרבה והאהבה לאנשים הקרובים לנו.

אך הקונפליקט הזה, אם יטופל נכון, יוכל להוות הזדמנות לשינוי ולצמיחה לכל בני המשפחה. במקום  להגיע לנוסחת פלאים שמטרתה לשנות את המתבגר המרדן, ניתן  להגיע להבנת מקור הכעסים והתגובות האוטומטיות של ההורה והילד כאחד. הדבר מאפשר בחינה מחודשת של הקונפליקט המודחק והתמודדות איתו במקום השלכתו על בני המשפחה. הבנת המניעים האישיים של ההורה, תאפשר לו גם להסתכל באופן שונה על הילד. במקום לראותו כנער עצלן וחסר מוטיבציה הנמנע מלקחת אחריות, ניתן לראותו כנער בעל דימוי עצמי רגיש שאינו מאמין ביכולותיו וחושש פן יכשל. על כן, במקום להתעמת איתו על נושא הלימודים יש איפה לעזור לו בחיזוק הדימוי העצמי כדי שיאמין יותר בעצמו ויקח יותר אחריות על עצמו. חשוב לציין שלא ניתן לבנות אחריות אישית וערך עצמי תוך כדי העלבות ודרישה לכך שהמתבגר יציית ללא עוררין. יש לעשות זאת תוך כדי הבנה וכיבוד הצורך של המתבגר כאדם בעל צרכים משל עצמו. במקרים רבים כשההורה עושה עבודה עם עצמו הדבר מאפשר לו לעשות הפרדה של הבעיה שלו מהילד ולצאת ממעגל הקסמים של הכעסים.

נכון שאין פתרונות קסם או נוסחאות בזק, אבל ראיה אחרת של המצב הבעייתי, לדוגמא, מ"ילד קשה ובעייתי" "לילד עם קושי" משפיעה על ההרגשה כלפי הילד ולכן מאפשרת יציאה ממעגל הכעס והתסכול.כאמור, ההסתכלות  על הילד בעיניים אחרות, משפיעה גם על התגובות האוטומטיות של ההורה. כך ניתן לצאת ממעגל הריבים המתמשכים ולבנות יחסי קירבה עם הילד.  דבר זה גם יסייע בהצבת גבולות  ודרישות מהנער.

בעיה היא בד"כ צורת הסתכלות שאנו בוחרים (ברוב המקרים באופן אוטומטי) להגדיר מצב כלשהו.רובנו לא מודעים ממה נובעת ההסתכלות שלנו. אנו מניחים שזו הדרך היחידה להסתכל על המצב. התעוררות המשבר המשפחתי הוא הזדמנות לעשות בדק בית יסודי ולצמוח ממנו הלאה. כמו במקרה הנ"ל: אבי גדל במשפחה בה היה מסר שכישלון הוא משהו מפחיד שמעיד על חוסר ערך. מגיל צעיר הוא למד שיש להימנע מכישלונות בכל מחיר ואימץ לעצמו דפוס של הימנעות. מעולם לפני כן הוא לא עצר לבדוק ולשאול את עצמו מדוע כישלון הוא משהו כל כך מאיים עד כדי כך שיש לוותר על הזדמנויות ואתגרים בחיים. הוא לא שאל את עצמו מה מביא אותו לנהוג בדרך בה הוא נוהג. ההתנהגות שלו היתה מוכתבת מדברים שינק מבית אימו מבלי שיהיה מודע לכך.  לכן גם לא הייתה לו כל  שליטה על השתלשלות הדברים בחייו. מכיוון שהוא מהווה דגם לבנו, שאף הוא יונק את המסרים בבית, בנו ממשיך באופן אוטומטי את דפוס ההתנהגות הנמנע. דבר זה נקרא "העברה בין-דורית" כשדפוס התנהגות מסוים מועבר מדור לדור. תוך כדי הטיפול וחשיפת הבעיה, נוצרת הזדמנות לבדוק את הנושא לעומק, להבין אותו ולעשות בחירה מודעת אחרת. כל עוד העניין אינו מזוהה הוא ממשיך לשלוט ולהכתיב את ההתנהגויות של המשפחה וכך הוא עובר מדור לדור.

כאמור, אם נסתכל על המשבר כמבשר לנו על נושא מודחק שלא טיפלנו בו עד היום, הבשורה היא שיש לנו הזדמנות לא רק לפתור את הבעיה הנקודתית אלא גם להגיע ממנה למודעות רחבה יותר ולצמוח ממנה הלאה.