העידן המודרני שיפר אומנם את רמת החיים הכלכלית בארצות המפותחות, אך הוא גרם נזק ניכר לאיכות החיים הנפשית של אוכלוסייתן. יתרה מזאת, הוא טיפח לממדי אבסורד את המטריאליזציה של התפישה האנושית ואת פולחן הנוחיות. גישתם הלוחמנית העיוורת של גורמים כלכליים רבי עוצמה השולטים על דופק החיים, וכתוצאה מכך גם על שיעור פליטתם של הזיהומים הטכנולוגיים, משקפת את ניוון התודעה האנושית לדפוסי חשיבה רדודים וחד-ממדיים של חומרנות גולמית.
הרפואה למשל, שבה משתבח העידן המודרני, מגלמת בתוכה את אחד הסילופים האופייניים לחסידיה של הטכנולוגיה המודרנית. אומנם הכירורגיה שיכללה את שיטותיה, וגם האנטיביוטיקה עשתה פלאים (אם כי היא עומדת לצמצם את תפקידה ברף סיכון חמור לאנושות תוך ייצור זנים מיקרוביולוגיים אלימים יותר מתמיד). אך העובדות הסטטיסטיות היבשות מלמדות כי העלייה בתוחלת החיים האנושית ובבריאות הציבור נובעת למעשה משינוי באורח החיים, דהיינו הרגלי תזונה, היגיינה, סניטציה, מנוחה ופנאי.
מכאן שהקידמה החברתית, אשר יצרה את תנאי השיוויון וחירויות הפרט שעליהם מושתת אורח החיים של ימינו, היא הגורם העיקרי לשיפור איכות חייה של האנושות. לעומת זאת, הקידמה הטכנולוגית, כשלעצמה וללא המוסר שאמור להתלוות אליה, היא זאת המכרסמת בהישגיו של העידן המודרני. מעבר לאפקטים הרסניים של זיהום סביבתי, מעבר לניצול הולך וגובר של אוכלוסיות עובדות, מעבר להחרפת המתחים היומיומיים הגובים מחיר נפשי כבד, נזקיו הכבדים של פולחן הטכנולוגיה גלומים בשיטוח התפישה האנושית ובמיזעורה לחד ממדיות של אותה תודעה חומרנית גולמית.
במוקדם או במאוחר עומדת להסתיים חגיגת הנפט, שהוא סם החיים של הטכנולוגיה המודרנית, והוא אשר משקף בנזקיו ובארעיותו את הדקדנס החומרני הגלום בפולחן הטכנולוגיה. ההערכות האופטימיות (מבחינתם של יצרני הנפט) מניחות שבשנה זאת, ולכל המאוחר בעוד כשלוש שנים, תגיע תפוקת הנפט לשיאה כתוצאה מאילוצי דלדול המשאב (ולא כתוצאה מאילוצי השוק הפוליטי-כלכלי). על כל פנים, ייתכן שהחימום הגלובלי והזיהום הסביבתי מגזי הפליטה התעשייתית וחלקיקיה יאלצו את האנושות לצמצם את השימוש בדלקי המאובנים עוד לפני שיתדלדלו מעצמם.
כך שהנסיבות הסביבתיות החמורות, שמורגשות היטב על פני כוכב הלכת כולו, מחייבות איסור מיידי של כל תנועת רכב פרטי, פרט למקרים חריגים שיוגדרו על פי החוק, תוך הרחבת התחבורה הציבורית עד להגבלה מסוימת שתוכתב על פי אילוצים סביבתיים. הזיהום הסביבתי, המפעפע לכל פינה של קיומנו, מצריך מהלכים דרסטיים ביותר נגד כל מיגוון המתקנים התעשייתיים המזהמים, עד כדי סגירתם המוחלטת במידה שלא יעמדו בתקנים סביבתיים מחמירים ביותר. אין שום דרך אחרת, וגם זאת אינה מבטיחה עתיד ירוק, אך כל השאר הם משחקי ילדים חסרי משמעות.
ההתעלמות, האדישות וחוסר האכפתיות, הרווחים בארץ לנוכח התרחיש המאיים של פורענות אקולוגית שכבר נותנת את אותותיה המוקדמים ומרמזת לבאות, מאפיינים את יחסה של האנושות בכללותה לסדר היום הסביבתי. על רקע האדישות הציבורית לסוגיה "השולית" של איכות הסביבה, סביר להניח שציבור הבוחרים יוריד כל ממשלה שתהיה אמיצה דיה להחיל את הצעדים הסביבתיים המתחייבים מתוך כורח ההישרדות האנושית. אך זהו צו השעה ואין לו שום אלטרנטיבה קיומית אחרת.
מדינת ישראל אמורה להיות מקור של אור והשראה לגויים, ואכן לפחות במשך יום אחד בשנה אנחנו משמשים דוגמה ומופת לעמי העולם בהשבתה מוחלטת של התחבורה השועטת בדרכים. מכאן שיום הכיפורים ראוי לתואר יום האקולוגיה הבינלאומי. אין לו תקדים ואין לו אח ורע בעולם כולו. אולי יתרחש הנס ורוח יום הכיפורים תשתרר על העם הזה גם בשאר ימות השנה, וממנו אל העולם כולו.
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
