לוי אבי

אודות הכותב:
קטע מאמר על הסרט,מאת ארז פרי,כתב ויוצר קולנוע:"אל מול שגרת חיים בלתי אפשרית בעיר שדרות, בצל החיים תחת מטחי הקאסמים הבלתי פוסקים מכיוון העיר הפלשתינאית עזה, יוצר הבמאי אבי לוי את סרטו כאקט של התנגדות.זו לא התנגדות לקאסמים עצמם, אלא בעיקר התנגדות לאופן בו נתפס האזור הגיאוגרפי המכונה "עוטף עזה" במרחבי התקשורת המקומית והבין לאומית. לוי בסרטו קורא תיגר על מערכת הדימויים הקלי שאתית בה נוהגים לייצג את המקום ובעזרת מצלמת הקולנוע מחזיר דימוי שכנגד לזרם הדימויים החדשותיים, שמציפים את מרקעי הטלוויזיה. שדרות של לוי שונה מכל מה שראינו במבזקי החדשות מלאי הפאטוס:אצל לוי שדרות הופכת לפסיפס רחב של דמויות המנסות לשרוד שיגרה אפורה במקום שהיה חסר סיכוי הרבה לפני שנחת בו הטיל הראשון. לוי לא מסתפק בכך ובוחר להציג גם את נקודת המבט מהצד השני של הגבול. שם מנסים מבין ההריסות תושבים של עיר חסרת סיכוי אחרת לנהל אורח חיים שפוי כמה שניתן. תושבי עזה ושדרות נראים מבעד לעדשתו של לוי כמי שחווים טרגדיה אנושית זהה, שניהם נמצאים במלכוד,מחפשים מוצא. 18 ק"מ הוא המרחק בין שדרות לעזה, אולם בסרטו של לוי המרחק הזה מתקצר באופן ניכר.... ההיגיון מחייב כי דווקא בתקופה של חוסר וודאות, אישי ופוליטי, בתקופה של התקפות קאסמים בלתי פוסקות על אזור שדרות, יש חשיבות ליצור יצירה של אמת שתפיח תקווה בתושבי האזור,ותביא בשורה חברתית וקולנועית לחברה בישראל. אך האים החברה בישראל דיי אמיצה ליצירה כזאת?"

הסרט "18 קילומטר"- שדרות ועזה
שלום חברים , שמי אבי ואני בוגר החוג לקולנוע במכללת ספיר. במהלך לימודיי יצרתי מספר סרטים הנוגעים בחיי ובחיי האזור עוטף עזה בו אני גר.
כשהתחלתי ללמוד בספיר, התחברתי בקלות עם האוכלוסייה של תושביי שדרות ובמשך שלוש שנים חייתי את
ההווי החברתי של הקהילה: מוכר הפלאפל, הסדרן בסינמטק, קצין תושב העיר המשרת במוקד 106 אשר
דרכו ודרך תושביי העיר הכרתי את ה "מעבר" "לשחר האדום", הטראומות והקשיים בחיי היום יום, משפחה של משת"פים, נהג משאית שעבר תאונת דרכים, אישה מתוסכלת שחושבת כי תכני הסינמטק אינם נוגעים או מדברים לכלל האוכלוסייה.
במשך ארבע שנים התבשלתי בעשיית סרטים קצרים, סרטים שנוגעים בנקודות הקטנות בחיי ובחייהם של תושבי האזור, מה שתרם לתחושת הבשלות ביצירת הסרט "18 קילומטר". היום מספר חודשים לאחר שסיימתי את העבודה על הסרט אני חייב להודות שהסיפוק אדיר, אך השלב הקשה עוד לפניי. שלב ההפצה. השלב בו אני צריך לדאוג שאתם הצופים תשמעו על הסרט ותבואו לראות אותו בסינמטקים ובבתי תרבות ברחבי הארץ החל מחודש מרץ 2009 , ללא תקציב לפרסום והפצה.
הדבר כמעט בלתי אפשרי, אך עם אתם קוראים שורות אלו ומעבירים לחברים אחרים, משמע הצלחתי להגיע לעוד משהו ואין לי ספק שבדרך זאת , בעזרתכם למען יצירת אומנות חסרת אמצעים אוכל להגיע לציבור הרחב ולהציג את הסרט וחשיבותו , במיוחד בימים קשים אלו.

הסרט "18 קילומטר" הוא סרט ריאליסטי הנוגע במצב הביטחוני הנוכחי בארץ ומדבר על הלחץ שחל על חייהם של תושבי שדרות ועזה והזדהותי עמם, התסריט נכתב מתוך מטרה להעביר מסר של דו קיום, סובלנות, להדגיש את כוחה של הסליחה בין אדם לחברו והצורך לקבל את האחר. האתגר שבהפקת סרט דל אמצעים באורח מלא הוא רב ולכן נאלצתי לקבל בחירות מכריעות הנוגעות בהפקה ,סגנון הצילום, העריכה, התפאורה והבימוי מתוך מטרה ליצור סרט ללא אמצעים שהייה קרוב ככל שניתן למבנה התסריט הבנוי כמארג פלורליסטי המשלב מגוון של סיפורים אשר נשזרים האחד בשני במהלך העלילה, ללא דמות דומיננטית יותר או פחות המניעה את העלילה, כניסיון להגדיר את ה"מצב" בסרט כגיבור,דבר הבא לידי ביטוי בסיקוונס האחרון בסרט בו נשזרים כל החוטים המחברים בין כל הדמויות באמצעות ה"גיבור" ומביאים את הצופה לרגע השיא של הסרט .מבנה התסריט של "18 קילומטר" בנוי מעשרות לוקיישנים ולכן תהליך ההפקה של הסרט היה מסובך אף יותר וכלל גיבוש מערך הפקה הבנוי ממתנדבים, תהליך גיוס תרומות וקרנות קולנוע,תהליך ליהוק שחקנים ללא שכר,דרכי ההתמודדות עם בחירות אומנותיות מכריעות בסרט הנובעות מהאילוץ התקציבי ודרכי הפתרון, עם דגש על חשיבות תהליך הפוסט פרוד קשיין, האמצעים העומדים ברשותי להפצת סרט דל אמצעים ודרכי הביצוע. בנושא הצילום,
נאלצנו לצלם את "עזה בסרט" ביישוב רהט, בסגנון צילום הבנוי כולו מצילומי כתף המסייעים לתחושת הריאליזם בסרט וטשטוש הגבול המפריד בין עלילתי לדוקומנטרי, וריבוי קלוז אפים המסייעים ביצירת תחושת המבט הקרוב, המחבר בין הדמויות לצופה בסרט . בנושא התפאורה, אופן עיצוב התפאורה בסרט נעשה ע"י שימוש בתפאורה ריאליסטית, כמאפיין בולט בקולנוע הישראלי בכלל, לדוגמה השתמשנו ברחובות רהט ושדרות כלוקיישנים קיימים וכך הצלחנו להגביר את תחושת הראליזם שחש הצופה בסרט. כך גם בנוי פסקול הסרט ככלי שרת לביטוי הריאליזם בסרט באמצעות יצירת מוזיקה אשר תשקף מימד בין התרבויות השונות בסרט ותשתלב עם הסגנון המהיר של העריכה, שמהווה אספקט חשוב בסרט הבנוי ממארג פלורליסטי המרובה בדמויות , כמאפיין של סרטים ארוכים מסוג זה( לדוגמה "מגנוליה") בהם כמות גדולה של חומרים מהסרט מגיעים לשלב של התפכחות שבא המילים של התסריט מתממשות בשוטים והבמאי מתמודד עם פערים שבין חלומו ארוך השנים ומה שנשקף מהמוניטור בעיקר בסרטים דלי תקציב בהם לא מתאפשר לצאת להשלמות וסצנות נזרקות לרצפת חדר העריכה. סגנון העריכה בסרט בא לידי ביטוי בשוטים קצרים , עריכה מהירה ומעבר מהיר בין סצנות ,באופן תזזיתי הבא לידי ביטוי בעיקר בסיקוונס הסופי בסרט בו נעשה שימוש בשפת הקליפ המהווה שבירה של נורמות עריכה מסורתיות הנהוגות בדר"כ.
תקציר יממה אחת על ציר שדרות-עזה בועז מייחל לאהבה. מרים מלאה בשנאה ומתקשה לסלוח.קרן מתקשה לשכוח. שלום מלא חרטה. נדרה רוצה את הקרבה חסן לא מוצא נחמה. יובל מייחל להגשמה. ענאן רוצה רק שיבוא. שנאה, אהבה, תשוקה, רחמים, ייאוש, פחד, צער, שמחה ואושר.בלי הצהרות, בלי התייפייפות , רק מבט אמיתי כי הרי מה שרואים משם לא רואים מכאן שדרות ועזה- קונפליקטים מכאן ומשם, חיים מכאן ומשם, בסיפור אמיץ וחסר פשרות.
נימוקי השופטים לפרסים:
"18 ק"מ הוא סרט רחב יריעה המגולל את סיפורם של מספר דמויות החיות בשדרות ועזה, סרט העוסק במהות של הישראליות באופן מרשים, כמעט אכזרי. הבמאי מצליח להשתלט על מגוון עצום של סיפורים וקולות ולבנות מכולם מארג אנושי פלורליסטי ולסחוף את הצופה באופן מפתיע ולא צפוי להזדהות רגשית עמוקה ביותר, כמעט מזעזעת. הפקה יומרנית, אמיצה וראויה להערכה רבה".
"המוזיקה בסרט משקפת מימד בין תרבויות ומקיימת עולמות כפי שניתן לחוש בצורה מופתית בסצנת הסיום של 18 ק"מ. בכללותו, מתאר הסרט בצורה כואבת את המציאות המורכבת בה אנו חיים. מימד הקול מורכב ממילוי עדין ומידתי בפוליס ואווירות ותומך בריאליזם העלילתי שלו. השימוש הרגיש במוזיקה תומך במימד הרגש. הסרט יוצר סינרגיה אמיתית בין שני המימדים תמונה וקול היוצרים את הפלא הנקרא קולנוע".
שנת הפקה:יוני 2008
במאי: אבי לוי פרטי קשר:
ז'אנר: עלילתי
אורך: 76 / 81 דקות
שפת דיאלוג: עברית, ערבית
שפת כתוביות: אנגלית, עברית
בימוי ותסריט: אבי לוי
משחק: שמיל בן ארי ,מירב אוסופסקי, ג'מיל חורי, אורן חבוט.
כתובת: קיבוץ דורות, דואר נע חוף אשקלון , סלולרי: 0509-682255 מייל: avil78@gma il.com