מאמרים על: עריכה לשונית 

הסלנג העברי, כאילו כזה
מאת חגית רוטשטיין
אין לי שום דבר נגד סלנג, להפך, אני בעדו ואפילו מאוד. הסלנג מעשיר את השפה ומרכך אותה, אך כשמישהו נותן לי לבצע עריכת לשון לספר שכתב ובדיאלוגים מכניס סלנג, אני לא תמיד מאושרת מזה. למה? הרי הוא מציאותי ולא מתיימר, מתאים את שפת הכתיבה לתקופה ולקהל היעד שלו, אז מה אני רוצה?

עקרונות המאמר
מאת מאיר אביצור
דגשים ורעיונות ליצירה לשונית באתר

הסונטה לכינור ולפסנתר: על טעויות מוזרות לכאורה של דוברים במשלב גבוה, המנסים את כוחם בשפה משובחת ונקלעים למלכודות לשוניות מביכות
מאת אלי גיא Eli Guy
לא מזמן היה בפורום תרגום ועריכה של תפוז שרשור קטן שבו הועלו תמיהות וטרוניות על תופעה מרתקת מבחינה בלשנית. ראשית, ברור (זה אינו חידוש) שרבות מההבחנות בין מבנים (צורות) מסורתיים בעבר קשות לציבור, כמעט בגדר גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. הרהורים דסקריפטיביים על תופעות אחדות הקשורות לעניין זה

עברית בלתי-תקנית בעליל
מאת אלי גיא Eli Guy
לפני זמן לא רב התפרסמה ב-Ynet תגובית (טוקבק) שאני מביא כאן בדיוק כלשונה, בפסקה אחת, כפי שהייתה כתובה במקור.

בשיח המתנהל במאמריי ויותר מזה -- בשדה הרחב שהמאמרים מבקשים להשתייך אליו -- נאבקים על דקויות: הן... הן... או: הן... והן... - זה דיון של מגדל השן. האם יש נקודת חיתוך, ואם כן, איפה היא, שתעביר את הטקסט שלהלן לתחום שעליו נגיד בפשטות: זה לא עובר?

עוד הערה להצעתו של פרופסור גלעד צוקרמן ללמד את העברית כשפה זרה לגמרי לדובר הישראלית
מאת אלי גיא Eli Guy
זה המשך לדיון בדבריו של פרופ' גלעד צוקרמן בריאיון לכתבה של עמרי הרצוג (1) שם הוא אומר: העברית והישראלית הן שתי שפות נפרדות לגמרי. כיום מלמדים תנ"ך כאילו הוא כתוב בשפת האם שלנו, אבל זה שקר שהתלמידים מזהים מיד. את התנ"ך חשוב ללמד, אבל כשפה זרה, כמו אנגלית וערבית.(סוף ציטוט) אולי בגלל אילוצי צמצום הריאיון לכתבה אינטרנטית, אולי מחמת שפרופ' צוקרמן לא הבחין בהשלכות המעשיות שיש להצעה כזאת, נשארתי בתחושה שחסרות בטיעון הזה כמה הבחנות נחוצות.

ושוב: מה האיזון האופטימלי בין שימוש לשוני רווח ובין תקנים מוסכמים ומוסמכים בממסד המקצועי בתחום הלשון?
מאת אלי גיא Eli Guy
הסוגיה המדוברת בכותרת, החוזרת שוב ושוב במאמריי, עלתה בפורום לענייני לשון בשאלה של אתי, עורכת טקסטים. כפי שקורה במקרים רבים, היא מצאה שהשימוש הנפוץ בביטוי (במקרה זו מדובר במונח "פול" לתיאור גרעיני הפול) אינו תואם להגדרתו המילונית ואינו מוסמך מטעם האקדמיה ללשון עברית, למשל (הפול הוא הצמח השלם). כיוון שהיא עורכת ספר בישול, היא מוצאת את עצמה, כפי שעורכי לשון מוצאים את עצמם תכופות, בדילמה: הספר ראוי להיכתב בשפה תקנית, אך הרי רוב קוראיו וקוראותיו לא יהיו חברי צוות האקדמיה ללשון אלא בני אדם מן השורות שמבינים את ה"פול" כפי שמקובל להבין אותו, ובעיקר הם רוצים לא ללמוד פרק בעברית אלא להכין תבשיל משובח.

חשיבות מבנה הטיעון בהעברת משמעויות רוחניות: המטאפורה של הארכיטקטורה במוזיקה של בטהובן
מאת אלי גיא Eli Guy
לפני שנים רבות הוזמן אצלי מאמר קטן על הארכיטקטורה במוזיקה של בטהובן. למזמין לא נראה שצריך לברר את תוקף השימוש במטאפורת הארכיטקטורה, עבודה בחומרים מוצקים ובני קיימא, בהקשר של יצירת מוזיקה, העשויה מאוויר וחולפת מיד אחרי הישמעה. במאמר זה, הכתוב באנגלית, העליתי הגיגים על היחס בין האמנויות ועל משמעותו לנושא. היחס בין מבנה לתוכן, בין צורה להעברת משמעות, גם הוא מטאפורי וניתן להשאלה למשל מהמוזיקה לטקסט מילולי.

עריכת תרגום מהי?
מאת אלי גיא Eli Guy
כיום במקרים רבים המתרגם עושה שכבה אחת של העבודה ואחר כך הטקסט נמסר לעורכ/ת הלשון לליטושים הנדרשים אחרי התרגום. תפקיד העורכ/ת אינו מצטמצם להתקנה לפי כללי העריכה של המו''ל, אלא בדרך כלל כרוך גם בעריכה (ולפעמים יסודית) של תוכן וסגנון.

'הלנו העברית אם לאבותינו?' - על הקשר או האי-קשר בין שפת עבר ובין הישראלית בת ימינו
מאת אלי גיא Eli Guy
בהמשך למאמרי הקודם, אני נכנס קצת לעומק טיעונו של פרופ' צוקרמן, ותוהה על תוקף קביעתו הפסקנית שהעברית היא 'שפה זרה' לדובר הישראלית, ושיש ללמד אותה 'בנפרד לגמרי' מהעיסוק בישראלית, שהיא שפתו היום-יומית לאמתו של דבר.

מי יבנה לנו עברית ראויה: אבירי טהרת הלשון או האיש הפשוט ברחוב?
מאת אלי גיא Eli Guy
ב-26 באוקטובר פורסמה ב'הארץ online' כתבה מאת עמרי הרצוג, 'עברית בשתי שקל'. הוא חוזר לנושא העולה לדיון פומבי מדי פעם בפעם ? איסורן או התרתן של פריצות 'תקנים' לשוניים. הנושא הזה מעניין אותי מאוד. עם זאת, התאכזבתי מהכתבה, ופרסמתי את תגובתי שם, והריני מפרסם אותה גם כאן

מהתקנה (כתיב ופיסוק) וליטוש (תיקוני סגנון) עד עריכה יסודית (התערבויות של ממש) בתהליך העריכה הלשונית
מאת אלי גיא Eli Guy
לכאורה כל אדם משכיל ומיומן במידה סבירה אמור לדעת לכתוב בלי 'שגיאות' כתיב ופיסוק. למעשה מצבו של כותב העברית ייחודי, בעיקר בגלל השינויים שהציעה האקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ''ו בחוברת מיוחדת בסדרה 'לשוננו לעם'. לכן כיום רוב הטקסטיים המיועדים לאקדמיה, להוצאה לאור ולעיתונות מצריכים עריכה מקצועית.

שאלה בעריכה לשונית: בכל יום? או מדי יום?
מאת אלי גיא Eli Guy
היום מרבים להשתמש בצורת זמנים מחזוריים "מדי שנה", ו"לעתים". מה היה שכיח במקורותינו?

האם 'הענף עליו הוא יושב', 'הענף שעליו הוא יושב' או 'הענף שהוא יושב עליו'?
מאת אלי גיא Eli Guy
הצורה המסורתית היא 'הענף שהוא יושב עליו'. צורת כלאיים תקנית אך לא מסורתית היא 'הענף שעליו הוא יושב'. הצורה המודרנית העדיפה, הנחשבת לבלתי-תקנית, היא 'הענף עליו הוא יושב'. על סוגיה זו כבר נאמר הרבה, ואף אני כתבתי על זה בכמה מקומות. עתה אני מוסיף עוד כמה הגיגים.

לשאלת תקניותה או אי-תקניותה של הצורה 'יש לי את הספר'
מאת אלי גיא Eli Guy
כידוע, צורת הבעלות 'יש לי ספר' בעברית חריגה גם בהשוואה לשפות אירופה המערבית וגם בהשוואה לצורות מקבילות של העברית. בעברית אומרים על ספר בלתי מיודע: 'יש לי ספר', ואם הספר מיודע צריך להגיד: 'יש לי הספר', והצורה 'יש לי את הספר' נחשבת לשגיאה. זה קצת מוזר, אבל המצב מסתבך עוד יותר כשעוברים מצורה ספציפית לצורה מרומזת, דוגמת: 'יש לי אותו', הנחשבת לשגויה (אותו=נטייה של 'את, ומקורה 'את הוא'). מה נשאר לנו להגיד? 'יוסי, עדיין יש לך הספר שנתתי לך לפני שנה?' ? "כן, מאיר, יש לי הוא, בבוידעם בבית'. צורות אלו נשמעות סינתטיות לחלוטין, ולא פלא שעל אף הפצרות מתקני התקנים, רוב הציבור מתעלם מהכלל ואומר: יש לי את הספר, יש לי אותו.

בית אבא? הבית של אבא? ביתו של אבא? על צורות שיוך בעברית ובייחוד על כללי השימוש בסמיכות
מאת אלי גיא Eli Guy
משיר השירים אשר לשלמה, עד מטתו שלשלמה, המשך במיטת שלמה וכלה במיטתו של שלמה. דיון בצורות שיוך בעברית: הסמיכות (מעשה ידיי) ושיוך באמצעות 'של' (המעשה של הידיים שלי), כמה הבחנות וכמה כללים על תקן ואי-תקן.

האם פסול להשתמש בביטוי - את אותו - ?
מאת אלי גיא Eli Guy
יש איזו אבן חצץ קטנה בנעל, שמפריעה מנבכי התודעה שלנו להשתמש חופשי בביטוי "את אותו". היום נשאלתי בפורום שבאתרי אם הצורה הזאת פסולה, והנה מה שעניתי:

הרהורים בלשניים: מה דינו של מי שלא יודע לבחור: makir או mekir (מכיר), וגם matzik או metzik (מציק)?
מאת אלי גיא Eli Guy
דוברי עברית רבים אינם יודעים היום לבחור בין הצורות מכיר/מכיר makir-mekir
כרגיל במצבים דומים יש שתי דעות מובהקות על המצב.
יש שאומרים: יש שני מבנים שונים, maxix, mexix, כל מבנה נכון לקבוצת שורשים אחת, ואסור לטעות ביניהם.
ויש האומרים: המבנים האלה נוצרו מתוך מבנה יסודי maxaxix, אבל היום ההבחנה לא ברורה, והיא כבר לא כל כך נחוצה, כי שפה היא מערכת חיה שדובריה מעצבים אותה לאט לאט לפי צורכיהם.

מאמר שביעי בסדרה: לפסיק או לא לפסיק? וזו השאלה!
מאת אלי גיא Eli Guy
פסיקים, פסיקים, פסיק פסיקונים! לא פשוט להחליט מתי להטיל פסיק ומתי לוותר עליו. בייחוד לאור העובדה שמסורת עתירת פסיקים בת שנים רבות בוטלה בשנת תשנ"ה (לפני קצת יותר מעשר שנים), ומה שרבים למדו ככלל ברזל

<< לדף הקודם  לדף הבא >>